בְּמָלְכוֹ : שיר ליום ירושלים

.

בֶּן-אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם

בֶּן-שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה יְהוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶן-אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם

בֶּן-שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם

בֶּן-שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה יְהוֹרָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שֶׁבַע שָׁנִים יֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יוֹתָם בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שָׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

בֶּן-עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

.

(השיר מורכב מכל תוצאות החיפוש בתנ"ך של "בן כך וכך שנים" ליד "במלכו", מסודרות על פי סדר ספרי המקרא)

יום השנה למותו של ישראל אלירז

 

חָזַרְתִּי לִכְבוֹדְךָ אֶל הַטּוּרִים הָאֲרֻכִּים

הֵגַפְתִּי וּפָנִיתִי פְּנִימָה אֶל הַחֲדָרִים

בָּהֶם עֻבְדַּת מוֹתְךָ עוֹד מִתְבָּרֶרֶת

הַפוּגָה בֵּין הִבְהוּבִים

 

וּבְמָקוֹם אַחֵר הִיא וַדָּאִית כְּדֶלֶת

וּבֵינֵיהֶם אֲנִי נִמְתָּח, חָרִיף כַּאֲלַכְסוֹן

חוֹצֶה אֶת אַפְלוּלִית הַמִּסְדְּרוֹן

לִפְגֹּשׁ בְּךָ בְּהֵיכָלְךָ

 

מִתַּחַת לַחֲרִיץ הַפֶּתַח

שׁוֹטֵף פַּס אֲלֻמַּת הָאוֹר הָרַךְ

שֶׁל פֶּלֶס מַבָּטְךָ: מַזְמִין, בּוֹלֵם

מַתְקִין אֶת הַחוֹלֵף בְּאַרְכֻּבַּת הַנֶּצַח

 

בַּחוּץ, בֵּין שְׁאַר קוֹלוֹת אֲבִיב

זִמְזוּם הֵעָדֶרְךָ

שירים על קירות גדולים

לפני כמה שבועות עלו בוקר אחד על קירות ארבעה בניינים בירושלים, בצומת הרחובות יפו וקינג ג'ורג' וסביבתם, ארבע עבודות שמורכבות משירים קצרים שלי ואיורים של המאייר אסף קרס. כל זה במסגרת פרויקט "עיר סיפור 2" של האגף לתרבות ואמנויות בעיריית ירושלים.

הפונט שבו אני מקליד את המילים האלה הוא בגודל 14. מה זה אומר לכתוב טקסט שיפורסם בפונט בגודל 500 או 1000 או כמה שלא יהיה הגודל העצום שבו שירים מודפסים על קירות?

מה זה אומר לפרסם טקסט במרחב ציבורי, ברחובות ראשיים, לקוראים שלא בחרו לקרוא אותו אלא נתקלים בו במקרה, מוקפים בעוד אינספור גירויים? מה צריך להיות בטקסט שלפחות עבור חלק מקוראיו יהפוך לחלק משגרת היום שלהם בהחפזם ממקום זה לאחר?

ומה זה אומר לכתוב ארבעה טקסטים שפזורים בארבעה מקומות שונים, לא רחוקים אבל גם לא קרובים דים כדי שייקראו כולם יחד? איך ליצור אחידות בלי לדעת באיזה סדר מישהו יקרא אותם, או אפילו אם יגיע לכולם?

מה זה אומר לכתוב טקסט שלא מונח גלוי על דף לבן אלא נמצא בדיאלוג עם עבודה חזותית של אמן אחר והוא גם חלק מנוף, אלמנט אחד בתוך קומפוזיציה שלמה של בניינים, מדרכות, עמודי תאורה, חנויות, דודי שמש, שלטי פרסומת ופיגומים? טקסט שנראה אחרת מזוויות ראיה שונות, שלעיתים גלוי רק בחלקו ולעיתים אחרות, כמו בתמונה למטה, נפרש בהדרגה מימין לשמאל ככל שיורדים לכיוונו במורד המדרחוב של רחוב ההסתדרות.

לא אענה כאן על השאלות האלה. ענינו עליהן לאט ובהדרגה, אסף ואני, כל אחד לעצמו ותוך דיאלוג בין שנינו במשך שבועות העבודה על הפרויקט; במהלך הסיורים בין הבניינים, תוך חילופי המיילים הרבים, בדיונים על סקיצות, בתובנות פתאום שנשלחות בווטסאפ באמצע היום. התשובות שמצאנו פרושות על הקירות.

אכתוב בכל זאת רק מעט על שאלה מהותית אחת שהעסיקה אותי בתחילת הדרך מעבר לכל האחרות: מה הטעם בשירה הפרושה בענק על ארבעה קירות בלב העיר? האם ולמי היא עשויה להועיל?

טקסטים וציורים על קירות העיר הם לא עניין חדש כמובן, ערים מלאות בגרפיטי למיניו כבר עשורים רבים. גרפיטי מבין הרבה על איך עובדים טקסט ואמנות חזותית בתוך מרחב עירוני. הוא יודע איך לתפוס את המבט, את השכל ואת הלב באיבחה קליטה אחת. הוא מבין מהי דחיפות ואיך לגשת ישר ללב העניין בלי לסטות, איך לדבר בגדולות, איך להניע לפעולה. את כל אלה רציתי ללמוד ממנו.

אבל לא רציתי, ולא רצינו, ליצור גרפיטי. רצינו להיות גיס חמישי, להיות אפקטיביים ובני בית ברחוב כמותו אבל לנצל את כל מה שלמדנו ממנו כדי להגיש למי שנפגש בעבודות האלה דבר מאוד אחר שלתחושתי חסר, אולי הכי חסר, במרחב ובזמן שלנו: שקט ורוחב. את ההזדמנות והיכולת שנשחקה לעצור, להשתהות, להתבונן, להיות קשוב, להתרומם מעבר ענייני השעה ולהיווכח שהדברים אינם מתחילים ונגמרים כאן, שהיריעה היא רחבה ושהעולם פתוח ומלא אפשרויות ואפשר לפגוש, לנוע ולפעול בו במלאות וללא פחד.

לשם מכוונים, כל אחד בדרכו, גם הטקסטים וגם האיורים. אין לי וכנראה לעולם לא יהיה לי מושג אם ובאיזו מדה הצלחנו, אבל היה עונג גדול לנסות.

 

 

האתר הרשמי של הפרויקט: http://www.ir-sipur.co.il/

דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/irsipur/

שיר ליום נישואין

 

שָׁנִים הָפְכוּ אוֹתָךְ מִנּוֹף לַגֵּאוֹגְרַפְיָה, אוֹתִי מִמִּיתוֹלוֹגְיָה לְמַדַּע

כִּרְכֵי מַאֲמָרִים עַל אִצְטַבְּאוֹת שְׁנוֹתֵינוּ נָחִים לְצַד סִפְרֵי עֶזְרָהּ עַצְמִית, תּוֹלְדוֹת הָאֱמוּנָה

אַךְ בְּטַבּוּר נִסְתָּר אַתְּ וַאֲנִי מִתְרוֹצְצִים, כְּשֵׁבֶט אָמָזוֹנָס שֶׁעֵין תַּרְבּוּת עוֹד לֹא שָזְּפָה

חֻקָּה, מִשְׁפָּט, הָגוּת, אַרְכִיטֶקְטוּרָה חַגִּים רָחוֹק מֵעַל, בִּשְׁמֵי הָעַד, כְּעַנְנֵי נוֹצָה

 

התנצלות

 

אֲנִי מִתְנַצֵּל בִּפְנֵי כָּל הַשִּׁירִים

שֶׁנּוֹלְדוּ מְעֻוָּתִים מִפְּנֵי רְצוֹנִי לִכְתֹּב אוֹתָם

אֲנִי מִתְנַצֵּל בִּפְנֵי כָּל הָאֲנָשִׁים

שֶׁחַיֵּיהֶם שֻׁבְּשׁוּ מִפְּנֵי הָרָצוֹן שֶׁלִּי לְהַשְׁפִּיעַ

וּבִפְנֵי הָעוֹלָם

עַל הַדְּבָרִים הַמְּיֻתָּרִים שֶׁנּוֹסְפוּ בּוֹ

וְאֵלֶּה שֶׁנִּגְדְּעוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ

מִפְּנֵי תַּאֲוָתִי לְסִימֶטְרְיָה

וּלְסוֹפִים יָפִים.

 

אֲנִי מִתְנַצֵּל בִּפְנֵי אִמִּי

עַל שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי לֶאֱהֹב אוֹתָהּ בְּאֻמְלָלוּתָהּ

בִּפְנֵי יְלָדַי

עַל הָרְגָעִים בָּהֶם אֵינִי רוֹצֶה בָּם

בִּפְנֵי אִשְׁתִּי עַל כָּל פַּעַם בָּהּ קָטֹנְתִּי

מִלְּהָכִיל אֶת אַהֲבָתָהּ.

 

אֲנִי קַל מַעֲלֶה נוֹשֵׁר

אֲנִי רַךְ מֵעֵשֶׂב

צִפּוֹר קְטַנָּה יְכוֹלָה עַכְשָׁו

לִבְנוֹת בִּי אֶת קִנָּהּ.

 

(תרגום של השיר התפרסם הבוקר, בתרגומה של המשוררת והמתרגמת ויויאן אדן, במהדורה האנגלית של הארץ)

ליום הולדתו של גלעד שליט

·
הָיִינוּ בְּנֵי אֵלִים.

בְּכַפּוֹתֵינוּ הַקְּטַנּוֹת

הֵטַלְנוּ חָפְנֵי חוֹל רָטֹב

בְּפָנָיו שֶׁל דּוֹדֵנוּ פּוֹסֵידוֹן

אֵל הַיָּם.


הוּא חָבַט בָּנוּ בְּגַלָּיו

כּוֹרֵה צְחוֹק מִפִּינוּ

בִּרְקֵי מְשׁוּבָה מֵעֵינֵינוּ.


אֲדוֹנִים יָשַׁבְנוּ עַל אַדְנֵי

מְסִלַּת הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת

מְטַלְטְלִים אֶת רַגְלֵינוּ.


בַּמֶּרְחָק, עֶלֶם צָעִיר, מִגֶּזַע עֲבָדִים

הִתְעַנָּה בְּשִׁבְיוֹ.


הַיְּדִיעָה עָלְתָה, חֲשָׁאִית

עֲגֻלָּה כִּזְרִיחָתוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ.

רֶגַע אָרֹךְ הִבַּטְנוּ

בְּצֶמֶד הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת

הַלְּפוּתוֹת זוֹ בְּזוֹ.


אַחַר כָּךְ סַב הֵלְיוֹס

וְנָטָה מִשָּׁם

וְאַף אָנוּ

פָּנִינוּ מִשָּׁם וְהָלַכְנוּ

טְבוּלִים בָּאוֹר הַחִוֵּר.

[פתאום אדום]

פִּתְאוֹם אָדֹם

שֶׁהָיָה שָׁם תָּמִיד

מוֹפִיעַ

בֵּין צְהֻבִּים


[ישבתי בשדה פרחים והתבוננתי. המחשבות נדדו בתזזית מעניין לעניין עד שברגע מסוים הן פסקו ונעשיתי מאוד שקט. אז ראיתי את הפרג הבודד בשולי שדה החרציות ורשמתי את הדברים. כמה ימים אחר כך יצאתי לטייל בפרדסים והדבר חזר על עצמו עוד מספר פעמים]

שלושה שירי הייקו

·
כָּעֵת אֲנִי יוֹדֵעַ

מָהֵם סַאבִּי, הוֹסוֹמִי.

לְעַזְעַזְּאֶל.

·

*

·

כַּמָּה הוּא מִתְאַמֵּץ הַיּוֹם, אָלֶכְּס

שׁוֹאֵף סַאבִּי

נוֹשֵׁף שִׁיוֹרִי

·

*

·

יַשְׁבָן מְחֻטָּב שֶׁל אִשָּׁה

עוֹצֵר אוֹתִי בַּדֶּרֶךְ

לַעֲסָקַי הַחֲשׁוּבִים.

·

יום השנה למותו של מאצואו באשו (28.10.1694 – 1644)

·
בַּאשוֹ, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ.

גַּם מִבַּעַד לְתַרְגּוּמִים נַכְלוּלִיִּים

אַתָּה מַזְכִּיר לִי

כִּי רוּחִי הִיא נָהָר

וְעָלָיו בּוּל עֵץ שָׁט

נוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ

קִרְקוּר פִּתְאוֹמִי שֶׁל צְפַרְדֵּעַ.