ארכיון קטגוריה: על ספרים

לברוא את הכלי הנכון – על האוסף 'איך נקרא אבות ישורון'

15 בנובמבר 2011 – 9:21

(פורסם אתמול במוסף 'ז'ורנל' של מעריב)

צריך שיהיו לנו יותר ספרים כאלה.
על פניו, "איך נקרא אבות ישורון" הוא אוסף מסות, רשימות וראיון הבאים להאיר את שירתו של אבות ישורון ואת זה הם אכן עושים בעדינות, בתבונה וברוחב דעת. אבל ככל שנמשכת השהות במחיצת האוסף הזה מתחוור שהוא מתמודד עם שאלה נוספת, תשתיתית יותר: כיצד לדבר [...]

מאת אלכס בן-ארי | פורסם גם ברשימות על שירה | תגובות (1)

הערה קצרה על Watchmen תוך כדי קריאה

25 בנובמבר 2010 – 22:59

אני קורא בשבועיים האחרונים בהתפעמות הולכת וגוברת את Watchmen, הרומן הגרפי הקלאסי של Alan Moore ו – Dave Gibbons. זה שמדובר ביצירה גדולה ברור כבר עכשיו, ולמעשה היה ברור כבר מחמשת עמודי הפתיחה המושלמים. אבל לא על זה אני רוצה לכתוב אלא על תכונה של הספר הזה שהיא עבורי חווית הקריאה החזקה ביותר שלי בו [...]

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (1)

שלושה תפוחים, הקדמה ואפילוג: קידה ליורם ברונובסקי

24 בפברואר 2010 – 23:43

לפני זמן מה התגלגל לידי "שורה של אודיסאות – אנתולוגיה קטנה" שתרגם וערך יורם ברונובסקי (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1979). זהו מבחר קטן של תרגומים משירת יוון ורומי הבא לעמוד על הזיקה מתוך ניגוד שיש בין השירות הללו.
הרבה מילים טובות יש לומר על הספר הזה. על בחירת הטקסטים, על איכות התרגומים, על הריסון שבהבאת רק [...]

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (3)

זבוב על הפסנתר – אבי גרפינקל

25 בספטמבר 2009 – 15:48

יש עונג גדול בהרף בו צורה הופכת לתוכן, ברגע בו חודר לתודעה, אגב קריאה, זרם נוסף של מידע מלבד זה הנקלט ישירות מתוך המילים והמשפטים. מקור החדווה, נדמה לי, הוא כפול: ראשית ישנו העונג שבהפתעה נוכח ה-"יש מאין" הזה. שנית, ישנה התעוררות הלב הנזכר שהעולם איננו מסתכם ברובד הגלוי שבו אלא הוא ארג רחב, אינסופי, של תבניות, כוחות ויחסים שהיצירה הספרותית [...]

מאת אלכס בן-ארי | לכתוב תגובה

אנה קארנינה – יומן קריאה – 2

20 ביוני 2009 – 18:15

אם אפסיק עכשיו, אולי אנה לא תמות.
1

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (4)

קרוב – דרור בורשטיין – רישום קצר תוך כדי קריאה

4 באפריל 2009 – 9:55

 
היה הרבה דיבור, בעיתונות ובביקורת, על ההבדל הגדול בין הרומן החדש של דרור בורשטיין, 'קרוב', לבין הרומן הקודם שלו, 'הרוצחים'. דובר על כמה 'קרוב' פשוט יותר, קאמרי יותר, רזה יותר וכן הלאה. ובאמת מספיק להחזיק ביד את 'קרוב' כדי להרגיש בכך: הוא דק (רבע מהגודל של 'הרוצחים' בערך), הפונט גדול יותר, יש הרבה פחות דמויות וככלל יש [...]

מאת אלכס בן-ארי | לכתוב תגובה

על 'סמיכות' – ספר השירים החדש של אורית גידלי

23 בפברואר 2009 – 23:52

 
שני מוקשים לפחות יש לפני כשאני בא לכתוב על הספר החדש של בת-זוגי, אורית גידלי. האחד, המובן מאליו, הוא הצורך לא לבלבל בין אהבתי אותה לבין אהבתי את הספר החפה מאהבתי אותה, שהיא שמאפשרת לי לכתוב את הדברים האלה. השני הוא העקרון שאין הנחתום מעיד על עיסתו. אינני הנחתום של הספר הזה, אבל ביליתי זמן [...]

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (7)

אנה קארנינה – יומן קריאה – 1

5 בדצמבר 2008 – 9:24

1041 עמודים. היד בקושי מצליחה לאחוז בשני הכרכים יחדיו. עוד בטרם התחלת לקרוא עלייך להתמודד עם האמירה שיש בעצם הכמות הזו. מחד - יראת כבוד, מאידך - חשדנות. האם באמת יצדיק הספר הזה את גודלו? איזו אמירה יכולה להצדיק נפח כזה של טקסט?
אבל לא זו השאלה הנכונה לשאול. צריך להיכנס לקריאה הזו כפי שעומדים בספארי ומביטים בפיל. אינך תוהה האם יש הצדקה לכך שהוא [...]

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (6)

הרוצחים – דרור בורשטיין – יומן קריאה – 2

27 בנובמבר 2006 – 22:15

עמ' 259 – 266: פרק קצר אבל קורע את הלב בשתי אבחות חדות. הראשונה במחצית השניה של עמ' 261 בסצנה בין מלכיאל רובינזון ואשתו, והשניה היא התמונה הנועלת את הפרק, נחמן לורי הקטן ממתין שעות על הגג, בגשם, לאמו. מוזר – עמודים רבים כל כך ורק כאן, לראשונה, אני חש את הלב מתכווץ, ועוד פעמיים [...]

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (2)

'הרוצחים' – דרור בורשטיין – יומן קריאה – 1

11 בספטמבר 2006 – 9:14

בעמ' 201 פרצתי לראשונה בצחוק רם. צחוק שארב שם כל הזמן, שבושל לאורך עמודים רבים על אש קטנה, שכמו כפיס עץ נסחף בשטף הקריאה, נחבט מעת לעת בגדות, מסתחרר וממשיך הלאה בלי לעצור עד לרגע המשחרר הזה, שש שורות מתחילתו של עמוד 201. אצל קורא אחר היה אולי הצחוק הזה משתחרר ברגע אחר, אבל נדמה לי [...]

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (3)