ארכיון קטגוריה: אבנים קטנות

מרפסת העיניים

6 ביוני 2011 – 9:30

כאשר אתה הולך ברחוב בין אנשים, שים לך כיצד עינייך פוגשות בהם. האם אתה מביט החוצה מאי-שם בפנים, נסתר מאחורי קפלים, רואה ולא נראה, כך שמי שבא לקראתך רואה בעינייך רק זגוגיות ריקות ומתקשח ונאטם מתוך חשדנות של מי שיודע שעוקבים אחריו בהיחבא, או שאתה קרוב וגלוי מעט יותר וניתן להבחין מבחוץ בצדודיתך העסוקה בענייניה [...]

מאת אלכס בן-ארי | לכתוב תגובה

עומס, כתיבה

30 בינואר 2011 – 8:43

חיים עמוסים מדי הם אחד העורכים הטובים ביותר שאדם כותב יכול לאחל לעצמו.

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (16)

קרבות, הכרעות, נוכחות

28 בדצמבר 2009 – 8:36

את הקרבות המכריעים של חיינו אנחנו מפסידים לא אחת מבלי שנטלנו בהם חלק, לעיתים אף מבלי שידענו כלל שהתקיימו. כעבור זמן, כבדרך אגב, הצצה מקרית בפניו של אדם החולף על פנינו ברחוב, קרע שיחה המגיע לאזנינו, מחשבה תועה במהלך קריאת ספר מגלים לנו, בדיעבד, את אסוננו. 

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (2)

שירה, גסות

12 בנובמבר 2009 – 8:23

לומר בשירה דבר שניתן לאמרו גם שלא בשירה, זוהי גסות של הרוח.

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (14)

משוררים, שפה, פועל, מנהל

3 באוגוסט 2009 – 7:56

משוררים עוברים, ביחס לשפה, מעמדה של פועל לעמדה של מנהל וכך שירתם גוועת.

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (4)

כמה עובדות על פרסום + ערכת מדידה לבית

27 ביולי 2009 – 8:53

הפרט הידוע ביותר מתוך קבוצת יוצרים איננו בהכרח המוכשר ביותר, אלא המוכשר ביותר שיש לו הדחף הרב ביותר להתפרסם.
כלומר, הגורם המכריע לעניין מידת הפרסום הוא מכפלת הכישרון בדחף להתפרסם.
צמד המשתנים הללו הם בלתי תלויים וכל אחד מהם חיב לעבור סף מינימום מסוים.
קורה כמובן שהשניים מתלכדים בפרט אחד, שהוא בו-זמנית גם המוכשר ביותר וגם בעל הדחף הרב ביותר להתפרסם.
כעת [...]

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (12)

חכמת האורקל

19 בינואר 2009 – 23:48

גדולה לא פחות מחכמתו של האורקל היא חכמת האדם היודע מתי להניח הכל ולצאת למסע אל האורקל. חכמת זיהויו של הרגע בו דהה המגע הנכון עם המציאות, בו שח החרטום וחדל, בנוסף לתנועה ההכרחית קדימה, לנטות גם מעלה.

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (7)

חום גבוה

15 בנובמבר 2006 – 22:36

רק עם המגע הראשון בגוף הקטן שהבריא בן-לילה, אחרי ימים של חום גבוה, מתחוור כמה מדויק הוא חומו הטבעי של הגוף, כמה נעים למגע, כמה נכון. ומתוך כך מתחוור לפתע גם כמה מצוקה, בלתי מודעת בחלקה הגדול, הייתה טמונה בכל מגע בו כאשר היה חם יותר במעלה או שתיים בסך הכל. עד כמה השינוי הפעוט לכאורה הזה [...]

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (4)

עקדה

19 במרץ 2005 – 16:45

להעיר ילד קטן משנתו היא הגרסה הביתית, היומיומית, של סיפור העקדה.

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (13)

רגעים

24 בנובמבר 2004 – 23:12

הרגעים המענגים ביותר במשחק עם הילדה הם אלה בהם אתה שוכח שזו הילדה שלך. ההליכות המהנות ביותר בעירך הן אלה בהן אתה הולך בה כמו תייר, שוכח שזו עירך. כך כלל החיים – הרגעים הנכונים ביותר שלהם הם אלה בהם אינך זוכר שאלה הם חייך שלך. אינך נושא עלייך ללא הרף את משאם.

מאת אלכס בן-ארי | תגובות (11)