דורב-Not

דורבנות הוא מן האתרים החביבים עלי כבר כמה שנים. לא קורא קבוע אבל נוחת מדי פעם, מתענג, לפעמים אפילו מצביע קצת, וממשיך בחיי. בשנה האחרונה עוד הוסיפו יחסינו ועלו מדרגה כשהתחלתי לכתוב בו ערכים. אבל מה שהחל בקול תרועה עם שתי מילים שהתקבלו, החל להחליק מטה במדרון כשמילה אחר מילה נזרקת על ידי העורכים לפח האשפה של מערכת הניהול. מזל של מתחילים? אולי. מעליב? קצת, כמו כל דחיה, אבל לא הייתי מטריח אותנו להתכנס כאן רק בגלל עניין שולי כל כך.

העניין האמיתי הוא שבניגוד לשתי המילים הראשונות, דווקא המילים שנדחו לא היו מבחינתי סתם המצאות קופירייטריות אלא מענה לצורך אמיתי לבטא היבטים שכיחים של חיי היומיום שאין להם מלה מדויקת מספיק. לא מדובר בעניינים הרי-גורל במיוחד, יש לומר, וגם העובדה ששתיים מתוך ארבע המילים עוסקות בהפרשות איננה מוסיפה לתחושת הרוממות, ועם זאת כל אחת מהן, לתחושתי, עובדת, כלומר ממלאת פרצה במארג המילולי של הקיום השוטף. ולראיה, כולן הפכו מהר מאוד לחלק בלתי-נפרד מהלקסיקון שלי.

הצעד המתבקש הבא אם כן הוא להרחיב את המעגל כדי שבעוד זמן מה אוכל להתדיין בכובד ראש עם זרים גמורים ברכבת על טכניקות מתקדמות לחיטוי אסלות, טקטיקות החתלה, אסטרטגיות פריסת הכיבוד בשעת צפייה בארועי ספורט והפסיכולוגיה של הפרט בעולם הטוויטר.

אז הנה הן, בהופעת בכורה חגיגית:


ריפוך

הפעולה של ריפוד האסלה בשכבות של ניר טואלט בשרותים ציבוריים.
ואריאציה על הפועל 'לרפד' שמשלבת בו את צליל המלה "מופרך", להדגשת הנואלות המסוימת שיש בפעולה הזו, כשברקע גם צליל המלה "רוך" כתזכורת שכזה מצליח, אז לשבת על זה זה בעצם די נעים.

–  "אל תשאל איזה מגעילים השרותים במשרד הפנים, עשר דקות ביליתי בלרפך עד שהעזתי לשבת."
– "ריפכתי בשלוש שכבות ובדיוק כשבאתי להתיישב גיליתי שבגלל כמה טיפות שהיו שם התפשט על הכל כתם והייתי צריך להתחיל מהתחלה."


נגס-קקי

אצל תינוקות: קקי נוזלי במיוחד המתפשט ויוצא מצדי החיתול ומכתים גם את הבגדים והגוף. סיוטו של כל הורה. דורש רחצה מיידית של התינוק, החלפת כל בגדיו, כיבוס של ערמת בגדים צואים ובמקרים קשים במיוחד גם החלפת מצעים. משחק מילים לא מאוד מעודן על החורבן שעבר על העיר נגסקי לאחר נפילת פצצת האטום והצריך את בנייתה מחדש.

–  "סליחה שאיחרתי. רציתי רק להחליף לענר לפני שאני יוצא ופתאום היה לו שם נגס-קקי מהסרטים. חצי שעה לקח לי להשתקם מזה."


פיצוח!

קריאת שימחה ספונטנית אחרי שנבירה בקערית מלאה קליפות מעלה, כנגד כל הסיכויים, בוטן שלם.
משחק מילים המשלב בין צורת היחיד של "פיצוחים" לבין המשמעות המושאלת של הפועל לפצח (למשל, "לפצח את הצופן") ומהדהד ברקע גם את הקריאה האלמותית "זהו פיצוח!" מתוכנית הילדים הבלתי נשכחת.

– "איזה באסה, נראה לי שנגמרו הבוטנים ועוד לא מחצית אפילו."
– "רגע, רגע, … פיצוח! הלוואי שלהפועל יהיה את המזל שהיה לי עכשיו."


פיד-אפ

עייפות זמנית מזרם הציוצים בחשבון הטוויטר. משחק מילים על הביטוי האנגלי fed up.

– “שמתי לב שהפסקת להגיב ולרטווט בזמן האחרון”
– "עזוב, אני פיד-אפ לגמרי, חיב איזה פסק זמן, שוקל ברצינות אפילו לקרוא ספר"


פעמיים קיפוד

רמבו עשה את זה פעם אחת יותר מדי, גם רוקי. על סופרמן ועל מלחמת הכוכבים אני כבר לא מדבר. מה יעלה בגורלנו אנחנו?

שמונה שנים מאז הפעם האחרונה יתרחש לו לפתע עוד ערב (השביעי או השמיני, לא זוכר) של 'פעמיים קיפוד', ערב שירה ומוסיקה שבו כל מיני אנשים שעושים דברים מתכנסים לעשות דברים שהם לא עושים בדרך כלל. יהיו שם מותיקי הקיפודים הקודמים וגם כאלה שהעובדה שזה הקיפוד הראשון שלהם אינה אלא טעות היסטורית מצערת.

שמעון אדף ישיר, תומר ליכטש ילרם, אורית קרוגלנסקי תזמם, יואב כץ יטרבדר, אפרת מישורי תפיק מגרונה את שיריה, אורן אלקלעי ישיר ויכנר, קרן-אלקלעי גוט תהיה גם כן. אורית גידלי ואני סתם נקרא שירים שאנחנו לא קוראים בדרך כלל.

שני הקרוב בחללית, מתשע וחצי. אם תבואו ואם לא תבואו.

 

זנב קטן מיום הכיפורים [הערה בעניין 'אבינו מלכנו']

·

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ.

·(הטקסט המלא של הפיוט)

כך מסתיים הפיוט 'אבינו מלכנו' שנאמר-מושר בתפילת נעילה ביום הכיפורים. בכל פעם שקורה שאני שומע אותו או מזמזם אותו לעצמי אני משתהה עליו לרגע ולא מבין אותו מחדש. מהם אותם "מעשים"? מהו המצב הזה של היות ריק ממעשים? ומדוע היות ריק ממעשים היא סיבה או הצדקה לבקש חנינה מן האל. האם ב-"מעשים" הכוונה למעשים טובים או רעים? אם טובים, מדוע העובדה שאין בנו כאלה היא הצדקה לבקש על נפשנו? ומדוע לשון ההגזמה הזו – האם באמת אין אפילו מעשה טוב אחד לרפואה? ואם הכוונה למעשים רעים דווקא, כלומר לחטאים, מי הוא זה שיכול לעמוד מול האל, ועוד ביום הכיפורים, ולומר שאין בו חטאים? ואם הוא באמת כזה, על מה בעצם הוא מבקש?

יצא והשנה הייתי בבית כנסת סמוך לביתי בזמן תפילת נעילה ושמעתי את הקהל שר בכוונה רבה את השורה הזו שוב ושוב והצטרפתי ללחן היפה ושרתי בקול גם אני ומתוך ההקשבה והדיבור את הטקסט התחוורה לי גם אפשרות נוספת של קריאה, שנותנת מענה על השאלות האלה. אפשר לקרוא את המלה-'כי' לא כ-'בגלל' אלא פשוט כ-'ש'. בקריאה כזו משמעות השורה איננה "חננו בגלל שאין בנו מעשים" אלא "חננו ואז ענה לנו שלא נותרו בנו עוד מעשים (מפני שהחנינה ביטלה אותם)." בקריאה כזו ברור כי ב-"מעשים" הכוונה היא לחטאים והיחס בין החנינה למעשים הוא יחס פשוט והגיוני של סיבה (ה' חונן) ותוצאה (המעשים הרעים מתבטלים).

מאוחר יותר עלה בדעתי גם אופן קריאה נוסף. את ה-"כי" ניתן לקרוא כתנאי פותח, מבנה מקובל מאוד בתנ"ך: למשל, "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשבעת יצא לחופשי חנם" (שמות כ"א, ב) וכד'. במקרה זה יש לפסק את השורה כך: "אבינו מלכנו חננו ועננו. כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו." כלומר חון אותנו במידה ויש לנו מספיק על כף הזכות כדי לזכות בחנינה. אבל אם אין בנו די מעשים טובים שיעמדו לזכותנו ("כי אין בנו מעשים"), אזי הבקשה היא אחרת, אז אנו פונים כמו לפנים משורת הדין, ומבקשים נדבה, חסד שיאפשר לנו בכל זאת להיוושע.

הפיוט הזה הוא טקסט פשוט ופרוזאי למדי לכל אורכו. כל כולו רצף של בקשות קונקרטיות מאוד מן האל. הרגע בו הוא הופך לשירה הוא הרגע בו הקריאה השוטפת, הקהה כבר מרצף התחנונים, נתקלת בצירוף הזה "כי אין בנו מעשים", הנטוע במרכז השורה האחרונה. צירוף שהוא מחד פשוט מאוד, ולכן אורגאני לטקסט, ומאידך בהקשר בו הוא מופיע הוא גם סתום מאוד. הסתימות הזו פותחת פתח לקריאה השגורה להתקע על עומדה, לעמוד בעצמה נטולת מעשים מול הטקסט. במובן זה הטקסט של 'אבינו מלכנו' הוא טקסט שמחנך את הקורא שלו אל תוך יום הכיפורים. בתוך רצף התחנונים והבקשות של היום הזה הוא מעמיד רגע של עצירה, של תענית קריאה. רגע הדוחק בקורא להפנות, ולו להרף, את המבט הרחק מן ההמון המקיף אותו ומסדר היום המדוקדק שבתוכו הוא מתנהל, אל איזה גרעין סתום שביסוד כל זה. גרעין שמסתחרר סביב המלה הפשוטה רק לכאורה הזו: מעשים.

(עכשיו שסיימתי אני נזכר שכתבתי כאן פעם על טקסט אחר, פרק מתהילים, שעושה מהלך דומה של חינוך הקורא שלו מתוך תהליך הקריאה עצמו).

מטר על מטר

ממחר ועד יום חמישי (15-17.7) יתקיים בירושלים, באזור השוק ונחלאות, פסטיבל השירה 'מטר-על-מטר' מיוזמתה של קבוצת 'כתובת' הברוכה. אפשר לקרוא על הפסטיבל ולעיין בתוכנייה באתר הפסטיבל. הכניסה לכל הארועים חינם.

הגילוי הנאות מחייב לספר שאני משתתף באחד מארועי הקריאה, זה שביום רביעי בעשר בערב, אם כי אם צריך לבחור רק ארוע אחד ביום הזה נראה לי מסקרן דווקא להקדים ולהגיע ל-"סוד הצמצום", בשמונה בערב במנהל הקהילתי לב העיר, שם יקראו ישראל אלירז, רועי צ'יקי ארד, שחר רווה ויעקב רז (חוקר תרבות יפן, המתרגם של 'הדרך הצרה לאוקו' מאת משורר הזן באשו ועוד כהנה וכהנה). בנוסף יוצגו שם "הייקודים" (הייקו-ריקודים), צרוף שנשמע מסקרן, והשחקן בנימין יגנדורף יעלה קטע בעקבות טקסט של המשורר ט.כרמי. Definitely my idea of a fun evening.

 

 

 

שלוש שנים למותה של אלישבע גרינבאום

פִּתְאוֹם חָשַׁבְתִּי:
בָּרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה הָלְכָה אֱלִישֶׁבַע.
בַּבַּיִת הַזֶּה, לְיַד פִּנַּת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אָהֲבָה
וְהָאִשָּׁה בָּרַמְזוֹר, עִם הַבָּעַת הַפָּנִים האַצָה וְהַשֵּׂעָר הַמִּתְגַּלְגֵּל –
כָּךְ הָיְתָה נִרְאֵית אוּלַי בַּצָּהֳרַיִם הַלּוֹהֲטִים הָאֵלֶּה
לוּ הָיְתָה עוֹד.
 
מַחְשָׁבָה פְּשׁוּטָה כָּל כָּךְ. פִּתְאוֹמִית
כְּאַנְקוֹר.
                                   אַנְקוֹר.
                                   אַנְקוֹר.
אַנְקוֹר.
         
עוד אַנְקוֹר.                             
                                                  אַנְקוֹר     
             אַנְקוֹר                                                                
                   אַנְקוֹר                                              
    אַנְקוֹר                                                                         
      אַנְקוֹר     אַנְקוֹר                  
             אַנְקוֹר                                          
אַנְקוֹר.       
                                        אַנְקוֹר
 

הודעה טכנית: עבודות תחזוקה באתר

למי שעוקב אחרי דברים כאלה:

  • נוספה קטגוריה חדשה: רשימות על שירה. הקטגוריות 'שירים על שירה' ו-'שירים כדאיים' נבלעו אל תוכה.
  • נוספה קטגוריה חדשה: ציטוטים וכל הפוסטים של 'פינת הציטוט' הועברו לתוכה.
  • נוספה קטגוריה חדשה: על ציור וצילום והועברו לתוכה רשימות רלוונטיות שהיו פזורות בקטגוריות אחרות.
  • שמה של הקטגוריה 'ספרים' שונה חזרה ל-'ביקורות ספרים'.

 

ימי קציר

החלו הימים הנפלאים לחלוף בהם במכונית על פני שדות פתוחים ולשמוע מהדהד בראש את השיר הקצר והמדויק הזה של אילן שיינפלד:

זִיו נֶגֶב

לִבְנַת זָהָב לְיַד לִבְנַת זָהָב
עֲזוּבוֹת עַל פְּנֵי מֶרְחָב.

(מתוך "ארעי", הוצאת תמוז, 1992)

חמישה דברים שלא ידעתם עלי

תודה לכל מי שהזמין.

1.

אֲנִי עֲנָק וְרַק 
אֲנִי עֲנָק. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵרִים 
אֶת רֹאשִׁי, כּוֹכָבִים 
נוֹגְעִים בְּרֹאשִׁי. כַּאֲשֶׁר אֵינֶנִּי מֵרִים, 
אִישׁ אֵינֶנּוּ מֵשִׂים
אֶת לִבּוֹ, שֶׁאֵינֶנִּי מֵרִים .

2.

כְּשֶׁכָּבַד עָלַי אֶבְלִי מְאֹד, חָטָאתִי לְדַמּוֹת
אֶת מַהוּתִי לְשַׂק בָּשָׂר חֲסַר תַּכְלִית,
אַךְ אָז, כִּמְעַט מִבְּלִי מֵשִׂים,
אֶל מוּל עֵינַי הַנִּדְהָמוֹת,
נִדְחַק לוֹ צִיץ יָרֹק אֶל תּוֹךְ נַפְשִׁי,
פָּשׁוּט, צָלוּל, וּמִתְעַקֵּשׁ לִנְבֹּט.

3.

כְּשֶׁרְאִיתִיהָ
זָקְפָה צַוָּארָהּ בִּמְשִׁיכָה יָפָה.
אַיָּלָה מֻפְתַּעַת פָּקְחָה עֵינַיִם.

כְּשֶׁרְאִיתִיהָ
הֵחֵל עוֹרִי מְפַעְפֵּעַ הִתְרַגְּשׁוּת.
אוֹקְיָנוֹסִים נִקְווּ בִּי בְּשָׁאוֹן עָצוּם, אָמַרְתִּי לָהּ אֲבָל
בֶּאֱמֶת הִתְרַגַּשְׁתִּי. הַדָּם בָּרַח לִי לְפִנּוֹת
גּוּפִי. הָיָה
כְּמוֹ פְּגִישַׁת חֲרָקִים בְּאוֹר גָּדוֹל.

4.

בְּאוֹתוֹ פֻּנְדָּק
לָנוּ יַחַד – זוֹנוֹת
תִּלְתָּן וְיָרֵחַ.

5.
 
לִפְעָמִים אֲנִי חֵדֶק שֶׁל פִּיל (כְּלוֹמַר קָצֶה עָבֶה, רוֹטֵט, מַרְגִּישׁ) וְלִפְעָמִים
גִ'ירָפָה נַנָּסִית, חֹר בְּגַבּוֹ שֶׁל דַּג זָהָב, מַטְבֵּעַ פְּלַסְטִיק, טְרוֹפִּית לְלֹא קַשִּׁית.
לִפְעָמִים אֲנִי רַכֶּבֶת אֲרֻכָּה, רֵיקָה, אִטִּית. מַנְעוּל רָטֹב. דְּגֵי זָהָב בְּבַיִת רֵיק,
אוֹ סֶדֶק שֶׁכֻּסָּה וְשׁוּב נִפְעַר. פַּס דַּק, כָּסוּף שֶׁל הַפְרָדָה . דָּבָר סוֹפִי, סָתוּם,
אֲשֶׁר אֵינוֹ מוֹתִיר בְּרֵרָה.

 

קידותיי העמוקות לנתן זך, לתמיר גרינברג, לאדמיאל קוסמן ולמאצואו באשו.

הנה חמישה שעוד לא כתבו ואני סקרן לראות אותם מתמודדים עם הז'אנר:
דרור בורשטיין, מילי דיוויס, אלכס אפשטיין, יעקב נגן ועומר מיכאליס