ארכיון קטגוריה: קולנוע

הסנדלר נועל גוצ'י: כמה מילים על רגע הסיום של 'עולם היורה'

השוט האחרון של עולם היורה מבריג את הכל למקום. זה צילום של דינוזאור, מלך הדינוזאורים, הטי-רקס, שואג אל תוך הנוף הפתוח של האי. לוקח רגע להבין מה מהדהד ברקע השוט היפה הזה: מלך חיות אחר, האריה השואג המפורסם של MGM. אלא שיש כאן שני היפוכים. ראשית, האריה השואג הוא השוט שלפני הראשון, זה שמקדים אפילו […]

משחקי הכס

סיימתי ארבע עונות של משחקי הכס, שתיים מהן בתוך פחות מחודש. אני בטוח שכבר נאמר ונכתב על הסידרה הזו כל דבר שניתן, ובכל זאת אומר לכבודה דבר מה גם אני. יש מעט מאוד יצירות גדולות – ואני מתכוון לגודל במובן הפיסי הפשוט של עשרות רבות של שעות צפיה או מאות רבות של עמודים – שמצליחות […]

טוני סקוט הוא רב-אמן

אני כותב את הכותרת הזו כמה דקות אחרי שסיימתי לצפות בסרט האחרון שלו, Unstoppable. זה סרט שאין בו אפילו דבר אחד חדש. ההיפך הגמור – הסרט כולו הוא ואריאציות על נושא ששוכפל שוב ושוב עד לזרא בעשרות אם לא מאות סרטים בשלושת העשורים האחרונים. האסון הבלתי נמנע, במקרה הזה רכבת לא מאוישת מלאה חומרים דליקים […]

True Grit

בארטון פינק, צומת מילר, פארגו, לא ארץ לזקנים (שעליו כתבתי כאן בעבר) – כל סרט של האחים כהן שראיתי עד היום היה עיון מסעיר, מעורר מחשבה ורפלקסיבי על המצב האנושי, או לכל הפחות חוויה משעשעת ותעלולית שמורידה כאפה מרעננת לאמנות הקולנוע (כאלה היו אחי איפה אתה, הקפיצה הגדולה ואם אני זוכר נכון גם בייבי אריזונה). […]

גראן טורינו – ברוס לי

זהירות – ספוילר ! מי שמתכוון לראות את 'גראן טורינו' שיישמר מהרשימה הזו האם הבחנתם בחיבור המפתיע, החכם והמרגש בין סצנת מותו של איסטווד בסוף 'גראן טורינו' לבין שוט הסיום של Fist of Fury של ברוס לי?  אחרי שהוא משמיד את הדוג'ו של היפנים שהיו אחראים לרצח מורהו יוצא ברוס-לי החוצה. הבית מוקף שוטרים יפנים חמושים. ברוס לי […]

על 'ההחלפה' של קלינט איסטווד

'ההחלפה' של קלינט איסטווד הוא אחד הסרטים הדחוסים רגשית ביותר שראיתי מימיי. לכל אורך הצפיה הרגשתי שדבר-מה כבד מונח על בית החזה שלי ולוחץ יותר ויותר ככל שהסרט מתקדם, עד שמהאמצע והלאה לפרקים כבר התקשיתי ממש לנשום. נדמה לי שסוג הדחיסות הזה הוא איכות חדשה בסרטים של איסטווד. מעולם לא ראיתי סרט שלו שהייתה בו עוצמת […]

כמה הערות על 'ארץ קשוחה' של האחים כהן

מעולם לא יצאתי מסרט שהוא עיבוד ליצירה ספרותית עם סקרנות עזה כל כך לקרוא את הספר. הסקרנות הזו רק מתחזקת כשאני קורא שהסרט נאמן מאוד למקור הן מבחינת הרצף העלילתי והן מבחינת הטקסטים, שמסתבר שלעיתים קרובות הם ממש פסקאות מן הספר מלה במלה (כולל המונולוג החותם את הסרט, שלקוח מן העמוד האחרון של הספר). מה שמסקרן […]

כמה מילים על 'אושן 13'

הדבר המעניין היחיד שהסרט הזה (כמו גם קודמו, 'אושן 12') מציע לצופים בו הוא ההתבוננות עליו כעל מטא-סרט. ישנה סימטריה מדויקת בין עלילת הסרט לבין עלילת עשייתו. חבורת הכוכבים הגדולים (פיט, קלוני) בעלי הפרסונה הקלילה-מצליחנית החוברים מעת לעת, איש מפינתו, לבצע את התעלול המהוקצע והמופרך שהוא הסרט הזה, משיקה עד כדי זהות לחבורת הנוכלים המתקבצת סביב […]

מבט על סצנת הסיום של 'החותם השביעי'

אחרי אחת מארוחות החגים האחרונים בבית אבי נשכבתי על מטה בחדר צדדי ורפרפתי על פני ערוצי הסרטים בממיר עד שנעצרתי על רבע השעה האחרונה של  'החותם השביעי' של ברגמן – לא התחנה המתבקשת ביותר לתת בה פורקן לכבדות המנומנמת שאחרי ארוחה, אבל משהשתהית על היצירה הזו יותר מכמה שניות כבר קשה להניח לה. עולה בדעתי שאת […]

רוקי בלבואה, בקצרה

אחד הדברים היפים ב-"רוקי בלבואה" הוא מידת הזהות הגדולה בין הסרט לבין מעשה עשיית הסרט. מי היה מוכן הרי, לפני שהסרט הזה הפך לעובדה מוגמרת, להתייחס ברצינות לרעיון שסטאלון בן השישים יחזור לעוד המשכון אחד בסדרה הזו? מי היה מוכן לתת לו בלב שלם את הסיכוי הזה בלי לגחך? וכמו רוקי בסרט, שאיש אינו מאמין ביכולתו […]

%d בלוגרים אהבו את זה: