אלכס בן-ארייהיה מאוד כיף, אני חושב.
או שהכל יכול להשתבש נורא.
אולי יהיה לי פיק ברכיים ואתחיל לגמגם ולדבר שטויות.
אולי איה כורם תאבד את הקול שלה כשתצעק בבוקר על נהג שכמעט הפיל אותה מהאפניים.
אולי לאליוט ייקרעו שני מיתרים בגיטרה כבר בפריטה הראשונה.
אולי אבטיפוס יריבו ביניהם בדרך ללבונטין על מי ראשון בשירותים והלהקה תתפרק רגע לפני שהיא עולה לבמה.
אולי [...]
(פורסם בסוף ינואר במוסף 'ז'ורנל' של מעריב)
תרגום של קלאסיקה הוא משחק על כל הקופה. לא די לו, כאחיו בני-הזמן, בתרגום של הטקסט גרידא – לפניו משימה גדולה בהרבה: להעביר פיסה שלמה של תרבות באופן שיאפשר לה לקיים יחסי-גומלין עם סביבתה החדשה. לכן, במובן עמוק, תרגום של קלאסיקה קם ונופל דווקא על החומרים ה-"היקפיים" לכאורה: [...]
(פורסם בגליון 29.12.11 של מוסף ז'ורנל של מעריב)
ספר שירה יכול לפגוש את הקורא שלו בכל כך הרבה אופנים. ישנם אלה שהם כמו מארחת מתאמצת מדי התוחמים את המפגש לאיזה סלון מדומיין ופורשים בו אוסף של מגדנים שהוכנו מראש במטרה להרשים. ישנם אלה המגיעים נידפים, כמו למבחן-בד, או אלה המתיישבים מולך על כוס קפה ומדברים על [...]
אל תשתמשו בסימניות. אף פעם. עבור שום ספר. גם לא עבה, גם לא כזה שאתם חוזרים אליו רק לעיתים רחוקות.
כשתפסיקו להשתמש בסימניות תגלו כעבור זמן דבר מעניין: אתם פותחים את הספר באופן טבעי בדיוק במקום בו הפסקתם לקרוא. בלי להתאמץ, בלי לחשוב על זה, פשוט פותחים והעיניים נחות לא רק בעמוד הנכון אלא ממש במשפט [...]
לפני שלושה חודשים בערך היה לי העונג להעביר הרצאה שמחברת שני נושאים שיחד מכסים אחוז ניכר מהיומיום שלי: תוכנה ושירה. זה קרה במסגרת הערב השלישי בסדרת "12 דקות" המבורכת (וביום שני הקרוב, אגב, מגיע הערב הרביעי – לא לפספס). זה הפוסט אודות ההרצאה בבלוג "הסיפור האמיתי והמזעזע של".
ולעצלנים, הנה ההרצאה ישירות:
שתים עשרה דקות 4# – אלכס בן [...]
(פורסם אתמול במוסף 'ז'ורנל' של מעריב)
צריך שיהיו לנו יותר ספרים כאלה.
על פניו, "איך נקרא אבות ישורון" הוא אוסף מסות, רשימות וראיון הבאים להאיר את שירתו של אבות ישורון ואת זה הם אכן עושים בעדינות, בתבונה וברוחב דעת. אבל ככל שנמשכת השהות במחיצת האוסף הזה מתחוור שהוא מתמודד עם שאלה נוספת, תשתיתית יותר: כיצד לדבר [...]
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ.
כתבתי כאן כבר לפני כמה שנים מחשבות על הפסוק הזה מתוך הפיוט "אבינו מלכנו". הערב, בדרך חזרה הביתה במוצאי החג, חשבתי על חלקו השני של הפסוק ובעיקר על הצרוף "עשה עמנו צדקה וחסד". עד היום קראתי אותו תמיד כפשוטו. בקריאה כזו "עשה עמנו" [...]
(פורסם בערב החג במוסף הספרות של מעריב)
את הספר הזה צריך להתחיל לקרוא מן הכריכה שלו. משטח אדום שבמרכזו, על פני מרבית שטחו, מודפס ציור של נוף מופשט, כמעט עירום. ספסל, שתי דמויות בגבן זו לזו. אחת נשענת על גב הספסל, השניה בגבה לעץ בודד, מוזר למראה. במרכז הציור משטח אדום נוסף, מעין דלת הצומחת מתוך [...]
.
עֶגְלַת הַשְּׂעוֹרִים
מִתְמַהְמַהַת רֶגַע
וְיוֹצֵאת בְּעִקְבוֹת
הַסּוּס
יש רגע כזה, וההייקו של פוקיאו (בתרגומו של יואל הופמן) לוכד אותו. התנועה כבר החלה אי שם והיא כוללת גם אותך, אבל אתה אינך רואה זאת עדיין. מי יודע כמה תנועות כאלה מתרחשות סביבנו ממש כעת, עתידות בעוד רגע למשוך את עגלת השעורים של חיינו בעקבותיהן אל תוך השנה החדשה.
אבל יש לרגע [...]
(פורסם בששי האחרון במוסף הספרות של מעריב)
יש לכאורה משהו אירוני בעצם קיומו של הספר הזה. זוהי אסופה של שירי זן, כלומר טקסטים שעניינם הכולל הוא המגע הישיר עם המציאות כשלעצמה, אך המגע של הקורא עם השירה הזו נעשה דרך שרשרת של תיווכים. בראש ובראשונה ישנו המרחק העקרוני שבעצם היותם של השירים מתורגמים, ועוד משפה רחוקה כמו יפנית. [...]