תערוכת הצילום American music של אנני ליבוביץ בתל-חי – רשמים – 3

הרגע שאנני פספסה

אני יושב על רצפת אחד מאולמות התערוכה. המחברת הירוקה הגדולה שלי פרושה על ברכיי. בוקר מאוחר. אין איש כמעט מלבדי. הלל זוחל על הפרקט האפור ברדיוס של שלושים סנטימטר סביבי. המרחבים האחידים, הלא נגמרים, מרתיעים אותו אולי מלהתרחק יותר.
העט הרץ על הדף מעניין אותו. מדי כמה רגעים הוא עוצר מזחילותיו ומושיט את ידו הקטנה לאחוז בו. אני עוצר מן הכתיבה, נותן לו למצות את המהלך וכעבור מספר שנית שנינו חוזרים איש לעיסוקו.
ברגע מסוים הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות עוברת דרכי. הוא מטפס על הירכיים שלי, נעמד על ארבע במרכז המחברת הפתוחה, הגדולה כמעט כגודלו, ומביט קדימה, רציני ושקט אל החלל הגדול שלפניו.
קליק.

עוד רשמים מן התערוכה.
ועוד רשמים.

3 תגובות בנושא “תערוכת הצילום American music של אנני ליבוביץ בתל-חי – רשמים – 3

  1. תשמע, שלושת הרשמים מהתערוכה מדהימים ביופים ובעומק שלהם. גילוי האני באחר, יהיה האחר אנושי או לא, והאהבה שנוצרת בעקבות ההעברה מזכירה מאד את נקודת המבט של לאקאן – הראי. היא גם מזכירה קצת את הביקורת על ספרה של אורית והקוים בין רשמי התערוכה לביקורת יכולים לספק חומר לדיונים ארוכים ומעניינים.

השאר תגובה