אודן – תרגום

קינה / ו.ה.אודן
 
עיצרו את כל השעונים, נתקו את הטלפון.
תנו לכלב עצם עסיסית, שלא ינבח היום.
החרישו את הפסנתרים, ובתיפוף עדין
הציגו את הארון, הכניסו את האבלים.
 
יחוגו מטוסים ממעל נאנקים
משרבטים את בשורת מותו בשמים הריקים,
על צווארי הברבורים באגמי העיר קשרו סרטי אבלות
הלבישו כל שוטר תנועה היום כפפות כותנה שחורות.
 
צפון היה לי, ודרום. מזרח ומערב.
המיית החול, קדושת שבת וחג.
ימיי, לילי, פטפוטיי, שירתי.
חשבתי שהאהבה נצחית: טעיתי.
 
הכוכבים לא נחוצים עוד: כבו גם את האחרון;
את השמש לאריזתה, את הירח לארון;
רוקנו את הימים, גרפו את היערות
כי תם הכל; לא יעלה עוד מחזה על הבמה הזאת.

 

 

המקור:
http://homepages.wmich.edu/~cooneys/poems/auden.stop.html

או למי שאוהב את הטקסט שלו עם רקע של מכתביות:
http://www.greatest-love-poems.com/auden/wh_auden_stop_all_the_clocks.htm

29 תגובות בנושא “אודן – תרגום

  1. אני חושבת שחלק מהכוח של השיר המקורי זה הניגון שבו, כפי שהצלחת לשמור בשורות: "יחוגו מטוסים ממעל נאנקים
    משרבטים את בשורת מותו בשמים הריקים", שזה ממש יופי.

    פרט לזה, אכן שיר מן המשובחים, ותודה שהזכרתי לי שהוא קיים. הכנסתי אותו לקובץ "שירים משובחים" שלי.

  2. האמת היא שלתחושתי התרגום כולו, כולל שתי השורות האלה כמובן, מאוד מדויק לניגון של המקור – מלבד פגם אחד בתרגום שאני מאוד לא אוהב אבל כמה שניסיתי לא מצאתי משהו טוב ממנו – (אבל אני לא מגלה באיזו שורה 🙂 – תמצאו לבד). אני סקרן אם זו רק תחושה שלי.
    צריך כמובן בהקשר הזה להפריד בין ניגון לבין חריזה, שהיא כלי אחד מרבים אפשריים ליצירתו (או במקרה של תרגום – שחזורו) של הניגון.

  3. אני חושב שהבעיה היא בשורה "חשבתי שהאהבה נצחית: טעיתי". היא לא מתחרזת טוב עם השורה הקודמת לה וגם המשקל שלה לא מתאים. קשה למצוא תרגום טוב שמשמר את הציניות שבמקור “I was wrong” . בכל אופן, בתור חובב תרגומי שירה ניסיתי גם אני את כוחי והנה מה שיצא:

    עיצרו את כל השעונים, נתקו הטלפונים,
    בעצם עסיסית הסיחו דעת הכלבים,
    הדמימו את הפסנתרים ובתיפוף עמום
    הביאו הארון, הכניסו את האבלים.

    מעל הראש יחוגו מטוסים באנחות
    על שמי-מרום יחרותו את המסר שהוא מת,
    קשתות של קרפ קישרו על צְואר-יוני-הכיכרות,
    תנו לשוטרי-תנועה כפפות-כותנה שחורות.

    הוא היה צפונה, נגבה, קדמה ימה עבורי,
    ששה ימי שבתא ויום מנוחתי,
    צהרַי, חצות לילי, מִלָּי, השיר שלי,
    חשבתי שאהבה תחיה לנצח: מה טעיתי.

    תועלת אין בכוכבים, כבו נא את כולם;
    אירזו את הירח, פרקו השמש ממכונהּ;
    שיפכו את מי הים, את העצים טאטאו נא.
    דבר לא יעלה עוד כשורה.

  4. שיר חזק.
    רוני, ניסיון לפתור את הבעיה שהצבעת עליה
    (בבית לפני האחרון):

    מאורותי, לילותי, פטפוטי, שירַי.
    חשבתי שהאהבה תשרוד לעד,אחרי: טעות הייתה בידי.

  5. O Tell me the Truth About Love / W. H. Auden

    Some say that love's a little boy,
    And some say it's a bird,
    Some say it makes the world go round,
    And some say that's absurd,
    And when I asked the man next-door,
    Who looked as if he knew,
    His wife got very cross indeed,
    And said it wouldn't do.

    Does it look like a pair of pajamas,
    Or the ham in a temperance hotel?
    Does it's odour remind one of llamas,
    Or has it a comforting smell?
    Is it prickly to touch as a hedge is,
    Or soft as eiderdown fluff?
    Is it sharp or quite smooth at the edges?
    O tell me the truth about love.

    Our history books refer to it
    In cryptic little notes,
    It's quite a common topic on
    The Transatlantic boats;
    I've found the subject mentioned in
    Accounts of suicides,
    And even seen it scribbled on
    The backs of railway-guides.

    Does it howl like a hungry Alsatian,
    Or boom like a military band?
    Could one give a first-rate imitation
    On a saw or a Steinway Grand?

    Is its singing at parties a riot?
    Does it only like Classical stuff?
    Will it stop when one wants to be quiet?
    O tell me the truth about love.

    I looked inside the summer-house;
    it wasn't ever there:
    I tried the Thames at Maidenhead,
    And Brighton's bracing air.
    I don't know what the blackbird sang,
    Or what the tulip said;
    But it wasn't in the chicken-run,
    Or underneath the bed.

    Can it pull extraordinary faces?
    Is it usually sick on a swing?
    Does it spend all it's time at the races,
    Or fiddling with pieces of string?
    Has it views of it's own about money?
    Does it think Patriotism enough?
    Are its stories vulgar but funny?
    O tell me the truth about love.

    When it comes, will it come without warning
    Just as I'm picking my nose?
    Will it knock on my door in the morning,
    Or tread in the bus on my toes?
    Will it come like a change in the weather?
    Will it's greeting be courteous or rough?
    Will it alter my life altogether?
    O tell me the truth about love.

  6. רוני – לא זה הפגם שחשבתי עליו. דווקא בעיני זו שורה טובה בתרגום.
    אני לא קורא שם ציניות, אגב. רק פשטות. פשטות היא המאפיין החזק ביותר של השיר הזה בעיניי. פשטות ומידה של ילדותיות, נאיביות. נאיבי במובן של פתוח לעוצמה של רגש. יש משהו מקסים וקורע לב באופן שבו הצער העצום שלו הופך להיות לארוע "עולמי" בחוויה הפנימית.
    לכן החרוז "שירתי – טעיתי" דווקא אהוב עלי בתרגום. יש בו את הילדותיות המגושמת מעט שהיא אחת האיכויות של השיר ובה בעת הוא שומר על הניגון.

    באשר להצעות שהועלו:
    רוני – הייתי נזהר מאוד מלהכניס משלב גבוה כל כך לתרגום של הטקסט הזה, זה הולך נגד ציר מאוד בסיסי בו.
    אהבתי מאוד את הכיוון של הפתרון שהלכת בו בשורה האחרונה.

    רונית – "מאורותי", כנ"ל לגבי המשלב הגבוה. בקשר ל-"לעד, אחרי" אל כל כך ברור לי מה ההכפלה נותנת כאן. הרי משתמע מ'לעד' שזה 'אחרי'. האם זה מכוון להנכיח את חוסר ההתכנות ? את מה שרוני מכנה "ציניות" ? אם כן, אז בעיני, כאמור, אין ציניות בשורה הזו, וךכן זה מיותר.

    ודנה – תודה תודה תודה. לא הכרתי את השיר המקסים הזה. וכמה הוא שונה מ'קינה', ובדיוק במאפיינים הבסיסיים שהזכרתי. "הנאיביות" וה-"ילדותיות" לכאורה באות כאן ממקום אחר לגמרי.

  7. תרגמתי פעם לדנה את השיר של אודן על האהבה ומאז הספקתי לשפץ אותו קצת: אביא אותו פה בתקווה שתהנו.

    יש האומרים שאהבה היא ילד קט,
    ויש האומרים: ציפור,
    יש האומרים: היא מסובבת עולם,
    ואחרים – שמגוחך כך לִסְבּוֹר,
    וכששאלתי את השכן שממול,
    שנראה שאולי הוא ידע
    אשתו כעסה על כך עד מאד
    ואמרה שזאת לא השאלה.

    האם האהבה היא זוג פיג’אמות,
    או ארוחת-בוקר בפנסיון שמרני?
    האם ריחה הוא ריח של לאמות,
    או סתם ניחוח ביתי?
    האם היא דוקרת כמו סירה קוצנית,
    או רכה כמו פוך של שמיכה?
    האם היא חדה או אולי קהת-זוית?
    הגידו לי את האמת על האהבה

    בספרי ההיסטוריה היא איננה אלא
    הערת-שוליים סתמית,
    אבל קל אודותיה לפתח שיחה
    בספינה טרנס-אטלנטית;
    היא עלתה בעבר כבר מספר פעמים
    בתאור של התאבדויות,
    ואפילו ראיתיה משורבטת לעיתים
    על גבי מדריכי רכבות.

    האם היא מייללת ככלב רעב,
    או הולמת כתוף במצעד?
    האם אפשר על משׂור לנגנהּ
    או-רק על פסנתר סטיינווי-גראנד?

    האם שירתהּ מרטיטה לבבות?
    האם קלאסי הוא סגנונה?
    האם היא יודעת גם לא לענות?
    הגידו לי את האמת על האהבה

    ביקשתי אותה בבית-הקיץ שלי;
    היא לא היתה שם מעולם:
    וגם לא מצאתיה במיידנהד,
    או באוירו הצונן של חוף ים;
    לא אבין מה פישרה של שירת הזמיר,
    וגם לא מה יגיד צבעוני;
    אך בַּלּוּל היא איננה שוכבת לישון
    וגם לא לרגלי מיטתי.

    האם היא עושה פרצופים מצחיקים?
    האם יש לה בחילה בנסיעות?
    האם היא אוהבת סוסי מרוצים,
    או למולל חוט בין פרקי אצבעות?
    היש לה דעות נחרצות על כספים?
    האם היא חברת מפלגה?
    האם בדיחותיה גסות לפעמים?
    הגידו לי את האמת על האהבה

    האם היא תבוא במפתיע
    בדיוק כשאחטט באפי?
    האם היא תדפוק בדלתי במפגיע
    או סתם תחלוף בדרכי?
    האם היא תבוא כמבזק חדשות?
    התטרח להציג את עצמה?
    האם את חיי תשנה היא מאד?
    הגידו לי את האמת על האהבה

  8. אומנם הנני בור מוחלט בתרגום אך השיר כל כך יפה שאין סיכוי שהתרגום פגע בו.

  9. אני מאוהבת בשיר עד מאוד, כך שקשה לי לקבל שינויים כמו אלה שהנחיל רוני, אבל אני חייבת להסכים שהתרגום הזה מוצלח בהרבה מהקודם, באוקטובר שעבר.
    🙂
    ואני שמחה, אלכס, שהכרתי לך את השיר הזה. כי מאז שאני מכירה אותו, אני לפעמים מדמיינת את הדבר הזה שנקרא אהבה חוטף בחילה על נדנדה, ומקיא.

  10. לשיר היפה הזה מוצעים עוד כמה תרגומים, בספר "הנשיקה מבעד למטפחת" בעריכת אשר רייך.
    שם יש כמה הצעות נוספות לשורה ה"בעייתית":

    "היה צהריים שלי, ודם חצות, היה דיבור שלי, היה שירה /
    חשבתי שהאהבה תימשך לנצח: טעיתי מרה" (ישעיהו פלס)

    "צהריי, חצות-לילי, שיחי, שירי,
    אמרתי, לא תחדל אהבה" הנה שברי." (אהרון אמיר)

    "חצות-לילי וצהריי, שיחי, שירי המשתורר
    חשבתי – אהבה לנצח, אך טעיתי, מתברר" (עמינדב דיקמן)

    "צהרי שלי, חצות שלי, דברי, מנגינתי,
    חשבתי שהאהבה תחיה לנצח: זו טעותי." (שלמה טנאי)

    "חצי יומי, חצות לילי, דברי ופיוטי
    אך האהבה אינה נצחית; גיליתי טעותי." (מרדכי אלון)

    מתנה נפלאה לחג, הספר הזה.

  11. ראשית אני רוצה להודות לך על התרגום. זה נהדר שיש אנשים עם נשמה שהרגלים שלהם על הקרקע והם מוכנים להעניק מהיכולות שלהם לציבור.
    השוותי למקור ואני חושב שהתרגום ראוי ועשוי היטב אז שוב תודה והמשך כך
    דורון

  12. אז זהו – הכתרנו אותה סופית כ-"בעייתית" ? עכשיו שתלך תוכיח שאין לה אחות 🙂
    בעיני, כאמור, היא עובדת. המקום שאני לא אוהב בתרגום הזה הוא "… את הירח לארון" בשורה השניה בבית האחרון. שם בעיני הפשטות הילדותית חוצה את הגבול והופכת לפרימיטיביות. אבל, כאמור, לא מצאתי טוב מזה. אם יש למישהו הצעה אני אשמח מאוד.
    (אין לפני הספר, יוכי, אז אולי, אם עוד יש לך כוח, תכבדי אותנו בעוד צרור אחד לגבי השורה הזו ?)

  13. Look, stranger, on this island now
    The leaping light for your delight discovers,
    Stand stable here
    And silent be,
    That through the channels of the ear
    May wander like a river
    The swaying sound of the sea.

    Here at a small field's ending pause
    Where the chalk wall falls to the foam and its tall ledges
    Oppose the pluck
    And knock of the tide,
    And the shingle scrambles after the suck-
    -ing surf, and a gull lodges
    A moment on its sheer side.

    Far off like floating seeds the ships
    Diverge on urgent voluntary errands,
    And this full view
    Indeed may enter
    And move in memory as now these clouds do,
    That pass the harbour mirror
    And all the summer through the water saunter.

  14. כיוון שאתה בוחר {נדמה לי שבצדק, אבל מה אני מבין} בחרוזים לבנים, אפשר, במשלב גבוה ומגושם {לא תקני} בה בעת:

    הכוכבים לא נחוצים עוד: גם את האחרון כבו;
    את השמש ארזו, את הירח תשכחו;

  15. תודה על ההצעה. היא מלאת חן.
    קשה לי עם חריגה למשהו סלנגי לגמרי. אני מרגיש שהטקסט חיב כן להיות תקני. מאוד פשוט, אבל תקני. זה נותן קונטרה לילדותיות ברמת התוכן. סלנג מסכן את האיזון הזה.
    יש לך עוד משהו בשרוול ?

  16. הרעיון שיש לארוז את השמש, אבל רק לשכוח את הירח מוצא חן בעיני. אודן התכוון למשהו אחר, אבל מה איכפת לנו ממנו, הלא כן? אולי
    הכוכבים לא נחוצים עוד; כבו גם את האחרון.
    ארזו את הירח; נפצו השמש כשעון

    {פתאום צץ מוטיב חוזר, שלא היה במקור, שעונים, חול, שמש, שוב שעון) 🙂 זמן לישון, כן

  17. אלכס: אני מפרשת את השורה ה"בעייתית"
    לאו דווקא כציניות אלא יותר כמרירות כאובה.
    מבין ההצעות (כל הכבוד יוכי) הנוספות,
    אהבתי את זו:
    היה צהריים שלי, ודם חצות, היה דיבור שלי, היה שירה /
    חשבתי שהאהבה תימשך לנצח: טעיתי מרה

    המשלב אולי גבוה, אבל דיקמן הנמיך אותו מדי לטעמי.
    רוני: יופי של תרגום. שקלת לעשות הסבה מקצועית?
    נדמה לי שכבר שאלתי אותך 🙂

  18. בינתיים זה תחביב 🙂 בכל אופן, מבין התרגומים אני אישית מעדיף את זה של אהרן אמיר. אבל גם זה של ישעיהו פלס (שציטטת) מצויין. ולגבי הציניות אולי יותר נכון היה לומר: אנדרסטייטמנט בריטי, יובשנות, אירוניה עצמית.

    אני מסכים מאד עם ההערות של אלכס ושל דנה לגבי השפה הילדותית הנפלאה של אודן. זה באמת ציר מרכזי אצלו, וחבל לאבד את זה בתרגום. בנימה של
    התנצלות, אומר שזאת במידה מסויימת מסיכה על תכנים עמוקים וקשה להעביר את הכל ביחד בתרגום.

    ולגבי השורות מהבית האחרון:
    הכוכבים לא נחוצים עוד; כבו אותם עתה
    פרקו את השמש, החזירו הירח לקופסה

  19. בעיני אין בשורה הזו שום דבר מעבר לצער העמוק עצמו. כלומר יש שם עוד משהו אחד – וזו הפליאה הנאיבית. הוא מצליח ללכוד שם את הפליאה הראשונית על הניגוד הלא נתפס בין חיים למוות, ומיד אחרי הפליאה נכנס הצער העמוק, שבזכות הפשטות איננו ממוסך (ועל כן מרודד) ברגשות אחרים כמו מרירות או ציניות. קשה לי במיוחד לכן עם ה-"טעיתי, מתברר" האנליטי כל כך של דיקמן.
    האמת היא שכל דבר שאיננו פשוט "טעיתי" נראה לי לא נכון לשיר כאן כי הוא בהכרח מעמיס.

  20. אהבתי את הבחירה בהקרבת החריזה לצורך שימור הפשטות.

    "על צווארי הברבורים באגמי העיר קשרו סרטי אבלות" – מדוע בחרת לדחוק את הציווי לסוף, ולא לתחילת המשפט?

    שורה אחרונה באותו בית – מדוע לא השתמשת בסגנון כמו בשורה הראשונה (למשל, "ילבשו כל השוטרים היום כפפות כותנה שחורת").

    מדוע בחרת לתרגם "הכוכבים לא נחוצים עוד" ולא "רצויים" ?

    מסכים עם אי שביעות רצונך מהכנסת הירח לארון. יש לי הצעה, על חשבון השורה הקודמת:

    "הכוכבים לא רצויים כעת. כבום בקול דממה:
    ארזו את הירח והסירו החמה"

    את השורה האחרונה לא אהבתי : לדעתי היא חורגת מילדותיות השיר. התרגום שהוצע בתגובות נראה לי יותר.

  21. תודה לך על התגובה המפורטת. אני אשתדל לענות לכל העניינים:
    שים לב שהחריזה בתרגום מוקרבת רק באופן חלקי. כמחצית התרגום כן חרוזה. זה משמעותי. אני לא חושב שניתן או כדאי להקריב את החריזה במלואה. היא חשובה בבניה של המקצב ובבנית הטון הילדותי/תמים/פשוט, שהוא חשוב כל כך לשיר. אבל, באמת אין סבה להפוך לעבד שלה בתרגום רק כי במקור היא הכלי שנבחר להשיג את מטרת השיר. מתרגמים את השיר, לא את אוסף הכלים בהם השתמש המשורר כדי לבנות אותו.

    באשר לשורות השלישית והרביעית בבית השני:
    מדוע הציווי בשורה השלישית בסוף ? לא יודע להסביר בדיוק. עניין של אוזן. השורה מתנגנת לי יותר נכון ככה.
    באשר ל'סגנון' השונה בין שתי השורות. הוא משקף את המבנה של המקור. גם שם יש שוני בסגנון בין שתי השורות. רק הפכתי את הסדר – אצלי הציווי המפורש בראש השורה נמצא בשורה הרביעית במקום בשלישית כמו במקור. עשיתי את זה, כאמור, לטובת הנגינה.

    באשר לכוכבים: 'נחוצים' הוא פשוט תרגום יותר מדויק כאן מאשר 'רצויים'. אין בבית הזה יחס של דחייה רגשית מהכוכבים אלא היות והעולם כולו מתרוקן ממשמעות אחרי מות האהוב, כל תכולתו, כלומר הטבע כולו, הופך להיות פשוט מיותר בעיני הדובר. כלי שאין בו חפץ ולכן אפשר לפנותו. כך זה גם עם היערות והימים.

    אהה – השורה הבעייתית עם השמש והארון. אנא נוליך אותה ?
    לצערי גם ההצעה שלך לא מספקת בעיני. "כבום בקול דממה" הוא גבוה מדי מבחינת משלב (בגלל ה-'כבום') חוץ מזה שה-'בקול דממה' לחלוטין לא קים במקור וגם אין לו משמעות של ממש. הוא מתפקד, נדמה לי, רק כספק של חרוז לשורה הבאה. וגם "חמה" של השורה שאחרי הוא משלב גבוה מדי. צריך להיות שם 'שמש', אבל באמת לא צריך להכניס אותה לארון. מי יתנני מיכל אחסון חלופי ?

    בעניין השורה האחרונה. אכן, היא מרשה לעצמה דרגת חופש תרגומי גבוהה יותר מאשר קודמותיה (הופתעתי, אגב, שלפנייך כמעט לא התייחסו לזה). השאלה אם החופש הזה מוצדק. תכף נדבר על זה. אבל לפני כן – לעניין הילדותיות: השורה האחרונה *אמורה* לחרוג מן הילדותיות. כך זה גם במקור. זה חלק מהכוח של השיר. בשורה האחרונה מקבלים סוג של שבירה רגשית, הטון משתנה מעט (בריטי או לא ?) אבל מספיק כדי שמתחת להתנהלות התמימה שקדמה יבצבץ השבר הנפשי האמיתי. גם בתרגום, לפיכך, ישנה החריגה הזו. מה שכן אפשר אולי לומר לגנותה בתרגום הוא שבניגוד למקור, אצלי השבירה היא ברגיסטר גבוה יותר. פחות מאופקת. יותר מפורשת.
    והחופש שלקחתי שם בעניין הבמה, שלכאורה לא מופיע במקור -האם הוא מוצדק ? בעיני הוא לכל הפחות מעניין מספיק כדי להביא אותו. מעניין כי הוא לא באמת מומצא אלא מעלה על פני השטח מטאפורה שחבויה במקור. ההתייחסות לימים כמשהו בר ריקון, היערות כברי גריפה, הברבורים באגמי העיר כמשהו שאפשר פשוט להחליט איך לקשט אותו, השוטרים שאפשר להלביש אותם במה שרוצים,המטוסים שאפשר לזמן וכו' – בבסיס של כל אלה יש (באופן מובלע) התייחסות לעולם כאל מגרש משחקים שאפשר לעשות בו מה שרוצים. הדימוי של הבמה הולך עם החוויה הזו שביסוד תמונת העולם של הטקסט ומעלה אותה על פני השטח.
    לסיים את השיר בדיוק באותו טון של המקור לא מצאתי את הכלים. הקומפנסציה שבחרתי שומרת את המבנה היסודי של הניפוץ בשורה האחרונה וגם, כפיצוי, מאירה מימד שקים במקור במובלע. קונטרוברסלי אולי, אני מסכים. אבל בעיני עובד.

    ושוב תודה על התגובה. וחבל שלא השארת מייל.

  22. היות והתגובה הקודמת נכתבה בשעת בוקר מאוחרת, הייתי קצת קורקטי, ואולי אתן פירוט קצר של כוונותיי.
    האובססייה שלי בנושא ציווי ומיקומו במשפט נובעת אולי מהעובדה כי במקור מופיעות מילות הציווי כולן בראשית המשפט, וזה, בעיני, מעניק לשיר משהו (צר לי: אין לי מספיק מושגים בשירה ואני נאלץ להשתמש במילים כמו "משהו") אחיד, המדגיש (בעיני) את האבלות. נדמה לי שיש כאן קושי מיוחד בתרגום, עקב האפשרות לשימוש במילה LET, ההופכת אפילו שורות אלו לשורות ציווי, ועקב מילות הציווי הקצרות, הלא מוטות, ולכן גם אוניברסליות יותר בציוויין (עיצרו את השעונים? עצור? עצרי?) וגם יוצרות סגנון (שוב חסרים לי מושגים) חד יותר.

    בקשר לחריזה: לא הייתי מעלה זאת, אילולא היה השיר במקור חרוז בקפדנות של דוקטור סוס (SONG-WRONG, WEST-REST). ללא ספק משהו אובד כאן: (לא היית שמח יותר אם הכל היה חרוז כהלכה?) אך בבחירה בין תרגום "טעיתי" שאינו חרוז מושלם, לבין "טעיתי מרה" המתחרז טוב יותר אך מחמיץ (לחלוטין!) את העניניות של "טעיתי" ומעמיס עליו רגשות שלא קיימים במקור, אני מסכים איתך לחלוטין, זאת היתה כוונתי באומרי "הקרבת החריזה".

    ולשורה האחרונה: כמעט אין בשיר מטפורות מורכבות (לא באופן גלוי, בכל אופן). המורכבת שבהן היא רוחות השמיים. הכנסת מטפורת הבמה, אם כן, היא בעיני חריגה של ממש מאופי השיר, במיוחד לאור היעדר כל מטפורה בעניין זה במקור, וחבל. תיאלץ להביא את חתימת ההורים לשיעור הבא.

    מייל – אני מעדיף שלא, אלא אם תתעקש.

  23. בעניין המייל – רצונו של כבודו, כבודו. לא אתעקש. העיקר שהצינורות נותרים פתוחים.

    ולעצם העניין:
    את עניין הציווי התרגום שומר דווקא בקפדנות רבה. ישנו רק מקום אחד בו יש שיכול ביחס למקור של מיקום הציווי בין שתי שורות עוקבות – וזה בדיוק המקום ששאלת עליו בתגובה הקודמת (בית שני, שורות שלישית ורביעית). לתחושתי לא אובד כאן דבר. בעינייך כן ? אשמח לשמוע מה. (קשה לפעמים כמובן, לגמרי בלי קשר לכמה 'מושגים' בשירה יודעים או לא יודעים, לפרט בעניינים האלה – אבל השכר גדול).

    חריזה: אפשר יחסית בקלות לחרוז הכל כהלכה. זו לא הבעיה. מה כן בלתי אפשרי כמעט ? – לחרוז הכל כהלכה *וגם* לא לאבד את השיר. כלומר את מה שהשורות הכתובות מנסות להצביע עליו. שגיאה נפוצה להביך (ואצל מתרגמים היא נחשפת הרבה) היא לזהות את השיר עם המילים ושאר אמצעי ההבעה הצורניים והמוסיקליים שלו. אלו הם רק כלים, דרכים ליצור את ההצבעה שדרכה יכול הקורא (המעוניין, האקטיבי) לראות משהו חדש לגמרי (בהנחה שהשיר באמת מנסה להצביע על משהו ואיננו סתם קשקוש).
    כשבאים לתרגם עיקר המחויבות היא לשמר את ההצבעה. מחויבות משנית היא לעשות זאת באופן שמזכיר כמה שיותר את האמצעים בהם עשה שימוש גם המקור. בתרגום השיר הזה, לכן, אני מוותר על החריזה בלב קל ומתוך בחירה אמיתית, לא מאילוץ.

    ולעניין השורה האחרונה: אני לא מסכים שמטפורת הבמה מונחתת על השיר משום מקום. נכון, היא איננה מופיעה במפורש – אבל האם לא קל למדי לראות את *רוח הרפאים* שלה מבצבצת ממקומות שונים בשיר (ניסיתי בתשובתי הקודמת לסמן איפה בדיוק) ? אבל גם אם כן, למה זה נכון להעמיד אותה בקדמת הבמה ? באיזו 'זכות' ?
    התשובה היא שזו באמת בחירה קונטרוברסלית. יותר מזה, בניגוד לויתור על החריזה, היא לא נעשתה מתוך כוח אלא מתוך זה שלא מצאתי את הדרך הנכונה באמת לסיים (המתמודד שהגיע קו הגמר היה 'דבר עוד לא יתקון', שדורש, אם הולכים עליו, שינויים בשורות אחרות בבית – לוקח ?). ולמרות זאת יש בה, בעיני, כוח. היא משנה משהו מן המקור, ובכך גורעת, אבל בה בעת מפצה על זה בכך שהיא נותנת עליו מבט חדש שאיננו גלוי לעין בקריאות ראשונות.

  24. שלום רב,
    זה האתר היחידי הידוע לי העוסק בתירגום שירה. האם קיים תירגום לעברית של השיר הנ'ל והיכן ניתן למצוא אותו? תודה

  25. עצרו את כל השעונים
    נתקו את קווי הטלפון
    ושהכלב לא ינבח – תקעו לו עצם בגרון,
    הסו את הפסנתר עמעמו את התופים
    הנה הוא הארון, הנה המקוננים

    תנו למטוסים לחוג קינה מעל ראשי
    משרבטים את יום מותך בשמיים הכחולים
    קשרו סרטים לצווארי יוני הכיכרות
    ומי יתן שהשוטרים ילבשו כפפות שחורות.

    הוא היה צפון, דרום, מזרח ומערב
    ימי העבודה, סופי שבוע גם
    הירח, חצות הליל, הדיבור והשירה
    טעיתי – לא לנצח תשרוד האהבה

    הכוכבים מיותרים, כבו אותם אחד אחד
    ארזו את הירח, בטלו את השמשות
    רוקנו את האוקיינוס, גלחו את היערות
    כי שום טוב מרגע זה, כבר לא יכול לקרות

השאר תגובה