התשואה (התקווה 72)

הַתְּשׂוּאָה

כָּל עוֹד בַּלּוּל פְּנִימָה
נְשִׁירַת יִידִישׁ הוֹמִיָּה
וּלְפוֹנֵמוֹת מַחְמָל קָדִימָה
עֲמָמִיּוּת לְצַמְצַמָּה צוֹפִיָּה

עוֹד לֹא אָבְדָה תְּשׂוּאָתֵּנוּ
הַתְּשׂוּאָה בַּת שַׁקְדָנוּיוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עִפּוּר חָפְשִׁי בִּבְדוּתֵנוּ
בְּדוּת צַמְצַמָּה וִירוּשָׁלַיִם.

  • המציאות חדשה, הפרוצדורה אדישה.
  • תְּשׂוּאָה היא רווח שנכס מניב. במקרא היא משמשת במשמעות אחרת: רעש, שאון, המולה. יש דמיון מעניין בין השימושים. כאן וגם כאן זו מלה שמסמנת משהו עודף שנוצר מתוך דבר אחר. רווח שנוצר מנכס ורעש שמייצר אוסף של אנשים. משמעויות שונות מאוד שקשורות זו בזו דרך מבנה מרחבי. נפלאות דרכי השפה.
  • שתי המשמעויות, רווח ורעש, אינן בהלימה עם הזמן. אני כותב את המילים האלה בחלון פתוח בערב יום העצמאות. הרחוב מתחתיי שקט כמעט לגמרי פרט לקריוקי א-קפלה עגום שאחד מדיירי הרחוב מתעקש עליו במרפסת. גם התשואות הכספיות של רבים מאיתנו פחות או יותר דוממות.
  • אבל עוד לא אבדה תשואתנו. וגם לא תקוותנו, תרגימתנו, תרעבתנו, תרקדתנו וכל יתר המילים הרבות שהעברתי בתבנית הזו במשך השנים. מה שעובר בה לא אובד לעולם, בהגדרה. כך היא בנויה. כל עוד כך וכך (למשל בלול פנימה נשירת יידיש הומיה במקרה הזה), עוד לא אבדה איזו מלה שלא נשים בה. אולי זה מה שהופך אותה לבסיס מוצלח כל כך לבנות עליו הימנון. נפלאות דרכי השפה.
  • צַמְצַמָּה. מלה של מתרגמים. חפשו אותה.

בשולי הדברים: למי שתוהה מה כל הדבר הזה, אפשר לקרוא כאן וגם כאן, לראות כאן ולקנות כאן

השאר תגובה