פרויקט הלהיטים: Here comes the rain again – Eurythmics

תקציר הפרקים הקודמים:
לפני זמן מה התחלתי להתעניין בלהיטים. עלה בדעתי שאם ההשפעה שלהם חזקה כל כך, אולי יש בהם משהו מעבר לדביקות הזולה והמניפולטיבית שרגילים לייחס להם. כדי לבדוק את העניין יותר לעומק תרגמתי כמה כאלה באופן ששומר על הלחן שלהם ואגב כך גם קראתי אותם בעיניים שערות למורכבות האמנותית שלהם, וכתבתי מה שראיתי. כל המסע הקטן הזה תועד בבלוג בשתי תחנות: פוסט על California Dreaming ו-פוסט על Eternal Flame. תחנה שלישית, Freed from desire של Gala, אפשר למצוא בסוף המאמר שפרסמתי על הנושא בגליון האחרון של כתב העת 'כתובת'.
עכשיו תחנה רביעית.


Here comes the rain again – Eurythmics

הנה הגשם שוב

יורד בתוך הראש כמו פזמון ישן

שוטף אותי בפנים במטר של רגש.

רוצה לצאת אל המרחבים

לומר מילים של אהבה

לצלול לתוך הים שלך

מה יורד אצלך?


אז בוא דבר אתי

כמו אוהבים

כרבל אותי

כמו אוהבים

דבר אתי

כמו אוהבים


הנה הגשם שוב

נתך לי על הראש כמו אסון חדש

קורע מבפנים במטר של רגש.

רוצה לנשום את המרחבים

רוצה לגעת בכולך

לצלול לתוך הים שלך

מה יורד אצלך?


אז בוא דבר אתי

כמו אוהבים

כרבל אותי

כמו אוהבים

דבר אתי

כמו אוהבים


הנה הגשם שוב

יורד בתוך הראש כמו פזמון ישן

שוטף אותי בפנים במטר של רגש

(הנה שוב הוא בא, הנה שוב

הוא בא)

רוצה לצאת אל המרחבים

לומר מילים של אהבה

לצלול לתוך הים שלך

מה יורד אצלך?




באיזה דיוק מצליח השיר הזה להעביר את הבו-זמניות של ההתרגשות של אהבה חדשה יחד עם ידיעת סופה הבלתי נמנע, הידיעה שזו עוד התאהבות בשרשרת לא נגמרת, מחזורית, של שברונות לב. כל אמצעי הביטוי שלו – המילים, הלחן, העיבוד והביצוע  – חוברים יחד בשלמות לשרטט את תמונת הנפש של אשה גדולה, רב-מימדית, חרוכה מאהבות אבל פתוחה אליהן בכל מאודה.

המבנה של השיר פשוט מאוד ועושה שימוש נבון לצרכיו במחזוריות המובנית של להיטים: בית-פזמון, בית-פזמון, בית-פזמון. יתרה מזאת, הבית הראשון והשלישי זהים לחלוטין ואילו הבית השני, שמילותיו אמנם שונות, גם הוא למעשה שכפול מדויק של הבית הראשון פרט לעובדה שבמספר מקומות הוצאו רצפים של מלה או שתיים ובמקומן שובצו רצפים זהים מבחינה מוסיקלית אבל כאלה שמשנים את משמעות השורה בה הם משובצים. כך למשל בשורה השניה like a memory  הופך ל- like a tragedy. בשורה השלישית Falling on my head  הופך ל-Tearing me apart. הטכניקה הזו ממחישה באופן גרפי ממש כמה מעט דרוש כדי לעבור בין שני הקטבים, כלומר את תחושת הגבול הדק בין אהבה לשברונה, שהיא לבו של השיר.

מצד התוכן, בכל אחד משני הדימויים המובילים של השיר ישנה כפילות פנים המהדהדת אף היא את אותו מתח בסיסי. הגשם, שנמצא בפתיחת כל בית, הוא דימוי שבחזית שלו מצויים היסודות של חיים, צמיחה, והתחדשות אבל ברקע, בפאתי הדימוי, נמצאים גם ההצפות, ההשחתה, האפור והמדכא. דבר דומה קורה עם דימוי האוקיינוס הנועל כל אחד מן הבתים ( Wanna dive into your ocean). גם כאן החזית משדרת גודל, עוצמה, יופי והבטחה אבל אותו גודל עצמו נושא עמו סכנה, פחד מהיבלעות ותחושה של אפסות מול האינסוף. שני הדימויים הללו, ממש כמו הגיבורה המתאהבת ומתרסקת חליפות, מהבהבים ללא הרף בין החזית המבטיחה שלהם לעורף האפל. לזה מצטרף החרוז הפשוט, הילדותי כמעט rain– againהמשתרג כמו גפן לאורך הטקסט ומלחים באפקטיביות רבה את השניות של צמיחה והשחתה שיש בדימוי הגשם עם החזרה האינסופית של again.

כעת אנחנו מגיעים לפזמון, שהוא לב העניין, תרתי משמע. מול הבתים המתארים את המציאות החיצונית המחזורית של התאהבות-פרידה-התאהבות, מביא הפזמון את קולה של הנפש הפנימית ביותר שכולה בערה תמימה ומתמדת של הכמיהה להתאחד עם אהוב, בערה שהיא מקור האנרגיה המסובב את הגלגל השוחק של הבתים. בהתאם לכך הפזמון מדבר בפעלים הפשוטים ביותר וחורז אותם באופן הנאיבי ביותר: talk-walk- talk וכל שורה שניה שלו חוזרת על אותה כמיהה בסיסית לאהבה רומנטית –  Like lovers do.

אבל במקביל לפשטות הטקסטואלית הזו מתחולל בפזמון, במישור העיבוד המוסיקלי שלו, גם מהלך מורכב יותר. אל תוך המעטפת האלקטרונית הקצבית, המתכתית מעט, הסדירה כמו גשם, העוטפת את בתי השיר חודר פתאום בפזמון זרם אחר, חם ופשוט. פתאום אנחנו שומעים כינורות רומנטיים, פתאום מקהלת בנות מצטרפת בקולות רקע של "שוו-ואפ, שוו-וואפ" מתקתק. השילוב בין שני אלה לבין העיבוד הבסיסי המנוגד להם ברוחו יוצר תערובת שמוסרת את העמדה הנפשית הדואלית של השיר באופן שקשה לעמוד בפניו. לכך מצטרף עניין נוסף שהוא בעיניי אולי הדבר המפעים ביותר בשיר הזה: הביצוע.

הקול של לנוקס, האופן בו היא מגישה את השיר הוא פלא של דיוק. זה קול מלא עוצמה, חרוך ועם מדה מדויקת של עייפות גדולה. כל מלה שנאמרה כאן על השיר מקופלת בתוך העומק שלו. בפזמון קורה לקול הזה דבר מפתיע: מצטרף אליו קול נוסף, או ליתר דיוק גרסה חדשה של אותו קול. את השורה Talk to me שר קולה של לנוקס, אבל לא זה המוכר מבתי השיר שקדמו לפזמון אלא גרסה צעירה יותר, כזו שנוכחים בה במלוא עוזם הרעננות והתום בטרם התכסו בשכבה של עייפות ופכחון. את השורה הבאה, Like lovers do, שר הקול הבוגר וכך, לסירוגין, לכל אורך הפזמון משוחחים ביניהם שני קולותיה של הנפש האחת וממחישים בכך בצורה מבריקה בעוד מימד את השניות שהיא לבו של השיר.


השאר תגובה