נראה לי שעורכים טובים הם תמיד נדיבים ואוהבים כלפי הטקסט ואגב כך נחווים לעיתים כאכזריים כלפי הכותב שלו. זו יותר בעיה של הכותב מאשר של העורך, אני חושב.
קיצור החיים מאיין את הטקסטים – שהוא הקיצור המוחלט (אף כי לכאורה ההחלטה לא תמיד בידי המאיין).
"הגולאג הוא הקפדן בעורכים"
לא מסכים!
לדעתי חיים עמוסים מדי הם אחד מהמאמנים הטובים ביותר לעמוד השדרה.
הגולאג יוצר בקצהו גם גולם מאריך נגן – כמקרה סולזניצ'ין (אמרה ורצה לתפוס מחסה).
אז אני מבינה שאתה מוחק ומוחק וכותב, יקירי. זה באמת מצב טוב.
העורך עניינו הכתוב ולא הכותב. להדפיס על חולצה ולתת לכל מי שמתחיל תהליך עריכה.
דרור, מאיפה הציטוט?
בתור מי שלומדת עריכה ושואפת לעסוק בתחום, אני נוטה לא להסכים איתך, רוני.
זו אולי משאלת הלב של רוב העורכים, לעבוד בחלל ריק [מבני אדם], רק העורך והטקסט. אבל זה לא כך בפועל ברוב המקרים.
נדמה לי שעורך שלא מחלק את תשומת הלב המקצועית שלו בין הכותב לכתוב [ולא בהכרח חלוקה שווה] עושה עוול לשניהם ובעיקר לאחרון.
קיקה, לא לכך התכוונתי. אלא שהעיסוק בפסיכולוגיה של הכותב לעתים מאפיל על העבודה על הטקסט, וכדאי להיזהר.
(ואני עורכת, והכותבים שאני עובדת איתם הם חלק ניכר מהתענוג.)
היוונים חשבו שזמן פנוי (schole) הוא דווקא יסוד המחשבה והפילוסופיה.
אני מסכים אתם (עם היוונים), אבל זה לא נראה לי סותר.
זה בטח (אני מניחה) כל כך
כל כך
נכון
זוהי שורה נפלאה. אני מחפש משהו דומה לכתיבה על מצבה, או רעיון אחר לכיתוב מצבות לאדם שהיה כותב עיתונאי.
אשמח לרעיונות.
אם הוא רוצה לקצר אותם.
את החיים או את הטקסטים?
כן, אבל זה העורך הכי אכזרי.
נראה לי שעורכים טובים הם תמיד נדיבים ואוהבים כלפי הטקסט ואגב כך נחווים לעיתים כאכזריים כלפי הכותב שלו. זו יותר בעיה של הכותב מאשר של העורך, אני חושב.
קיצור החיים מאיין את הטקסטים – שהוא הקיצור המוחלט (אף כי לכאורה ההחלטה לא תמיד בידי המאיין).
"הגולאג הוא הקפדן בעורכים"
לא מסכים!
לדעתי חיים עמוסים מדי הם אחד מהמאמנים הטובים ביותר לעמוד השדרה.
הגולאג יוצר בקצהו גם גולם מאריך נגן – כמקרה סולזניצ'ין (אמרה ורצה לתפוס מחסה).
אז אני מבינה שאתה מוחק ומוחק וכותב, יקירי. זה באמת מצב טוב.
העורך עניינו הכתוב ולא הכותב. להדפיס על חולצה ולתת לכל מי שמתחיל תהליך עריכה.
דרור, מאיפה הציטוט?
בתור מי שלומדת עריכה ושואפת לעסוק בתחום, אני נוטה לא להסכים איתך, רוני.
זו אולי משאלת הלב של רוב העורכים, לעבוד בחלל ריק [מבני אדם], רק העורך והטקסט. אבל זה לא כך בפועל ברוב המקרים.
נדמה לי שעורך שלא מחלק את תשומת הלב המקצועית שלו בין הכותב לכתוב [ולא בהכרח חלוקה שווה] עושה עוול לשניהם ובעיקר לאחרון.
קיקה, לא לכך התכוונתי. אלא שהעיסוק בפסיכולוגיה של הכותב לעתים מאפיל על העבודה על הטקסט, וכדאי להיזהר.
(ואני עורכת, והכותבים שאני עובדת איתם הם חלק ניכר מהתענוג.)
היוונים חשבו שזמן פנוי (schole) הוא דווקא יסוד המחשבה והפילוסופיה.
אני מסכים אתם (עם היוונים), אבל זה לא נראה לי סותר.
זה בטח (אני מניחה) כל כך
כל כך
נכון
זוהי שורה נפלאה. אני מחפש משהו דומה לכתיבה על מצבה, או רעיון אחר לכיתוב מצבות לאדם שהיה כותב עיתונאי.
אשמח לרעיונות.
תודה!
רילוקיישןדירה בטבריה
טפטים