אלכס בן-ארי

תגובות

• לגרפומנים הידד!   ביום 10 בינואר 2010 בשעה 11:25

  קישור לתגובה

  איזשהו "שיר", שאני לא בטוח שהיה מתקבל אפילו ל"במה חדשה".
  וזה בהחלט הישג לא מבוטל. שאפו!

• עדי   ביום 10 בינואר 2010 בשעה 11:37

  קישור לתגובה

  מדי פעם נוחת כאן מכתם קצרצר ונפחוחי, שמתנאה גם בכותרת בסוגריים רבועים, משל היו מסגרת פיתוחים מכובדה לחרטוש עיפרון.

• מייקל   ביום 10 בינואר 2010 בשעה 13:23

  קישור לתגובה

  מוזר חוסר הפרגון הזה מצד המגיבים. אלי השיר הזה דווקא מאוד דיבר, בייחוד הסתירה שבין "קבועים" ל"חולפים". זה מה שעיניי רואות כל בוקר מול בית הקפה שליד תחנת האוטובוס. אותם אנשים – קבועים – באים, קונים את הקפה שלהם, מחליפים כמה מילים עם המוכרת והולכים – חולפים – לדרכם. אני רואה כאן גם את הקבוע וגם את החולף. אני חושב מדי בוקר על כמה שהכל חוזר על עצמו מדי יום ועם זאת, כמה שהכל בר-חלוף וכמה שהתנועה של הכל היא בלתי-נמנעת ובלתי-ניתנת לעצירה. ולפעמים אני חושב על כמה מגוחכת השאיפה שלנו לשמור על הקבוע בעולם בו הדברים והנסיבות מתחלפים ללא-הרף.
  באמת שיר מעולה.

• טל   ביום 22 בפברואר 2010 בשעה 3:46

  קישור לתגובה

  לדעתי הוא ממלא את תפקידו של כל שיר "קצרצר", הוא מעורר מספר שאלות לגבי שאלה ומסר, ולגבי האם קיימים כאלו או לגבי אם הייתה למחבר מטרה שיהיו כאלו.

  אני תהיתי כתוצאה מהשיר הזה…
  הוא יצר בי משהו, לא אכפת לי מה החברים למעלה אומרים.