לא אלף ולא לילה, יוסף סדן, עם עובד

 יוסף סדן, פרופסור לתרבות האיסלאם וספרות ערבית בימי הביניים מכנס בספר הזה סיפורים שלא מצאו את דרכם לתוך הקבצים הקאנוניים "אלף לילה ולילה" ו- "מאה לילה ולילה". את הסיפורים הללו, שלוקטו מתוך כתבי יד עתיקים שמעולם לא ראו אור, משבץ העורך בתוך סיפור המסגרת הידוע על שהראזאד החייבת לספר למלך סיפור חדש בכל לילה על מנת להציל את עצמה מהוצאה להורג.
הציר המרכזי בסיפור המסגרת הוא הבגידה, ליתר דיוק בגידת האישה, וההחלמה ממנה. לאחר שנודע לו על בגידת אשתו, מחליט מלך הודו לא להתמסר עוד לעולם לאישה. כל מה שהמאצ'ו הפגוע מרשה לעצמו הוא לבלות כל לילה עם נערה אחרת ולהוציא אותה להורג עם שחר. עד מתי ? עד שמגיעה האחת – שהראזאד, הסוללת את הדרכים אל לבו של הוד מלכותו דרך סיפוריה שבזכותם, כלומר בזכות יכולתם לשבות את לבו של המלך, נצלים חייה מלילה ללילה עד לסוף הטוב (המלך מחזיר לעצמו את האמון במין הנשי ומתחתן עם שהראזאד) . היכולת לספר סיפור מקבלת כאן תפקיד עצום, מציל נפשות, נותן חיים; הן, כאמור, לשחרזאדה והן למלך, שאת נפשו הם מצליחים למשות בהדרגה מן המקום הפגוע והנבגד ומאפשרים לו בכך לחזור ולחיות חיים של ממש, כלומר חיים שיש בהם מקום לאהבה. 

סיפור המסגרת, אם כן, מתפקד כאן לא רק ככלי קיבול ספרותי המאגד את הסיפורים, אלא גם כקנה המידה שעל פיו יש לבחון אותם. לסיפורים האלה, אנו מבינים עתה, אין ולא מוכרח להיות נושא משותף או אחידות סגנונית. מה שמלכד אותם לחטיבה אחת היא אותה איכות משותפת ששימשה בשעתו את שהראזאד: היכולת לשעשע, לרתק, להקסים, להחיות את הנפש. הסיפורים האלה, קורא יקר, אם רק תניח להם, יכולים להציל את חייך. ואכן יש בספר הצנום הזה מכל טוב; סיפורי אהבה עתירי תהפוכות רומנטיות (שודד הים והנסיכה, העלם מקורדובה ובת המלך), סיפור מוסר דתי (פרשת הצדיק עבדאללה אלאנדלוסי), סיפורי מתח והרפתקה (אי האזמרגדים), הלצות נוסח הרשלה (שלוש הלצות על ג'וחא,  דברי ימי כסילון) ועוד מלוא החופן של שפע שתענוג לצלול לתוכו.
התרגום של סדן עושה חסד עם הטקסטים. העברית שלו מדויקת, קולחת. הוא מתרגם ברגישות ספרותית גבוהה ובמידה נכונה של חופש יצירתי, המאפשרים לו להעתיק את הסיפורים אל העברית מבלי שיאבדו מרעננותם. למרות היותו חוקר ידוע של התחום, מוגשים הסיפורים המקובצים כאן בראש ובראשונה כחומר קריאה. ההערות הרבות והמפורטות לסיפורים (שברובן, יש להניח, לא מאוד יעניינו את הקורא הממוצע) מרוכזות בסוף הספר כך שאינן מפריעות לשטף הקריאה. כדאי מאוד, לעומת זאת, לא לדלג על פתח הדבר מאיר העיניים הדן בגלגוליו של הסיפור העממי המזרחי בכלל ושל הקובץ "אלף לילה ולילה" בפרט.

(פורסם בגרסה מקוצרת ב-20.05.04 ב-'צומת השרון').

השאר תגובה