[תפוזים]

שְׁעַת בִּקּוּר בְּרַחֲבַת מַחְלֶקֶת הַיּוֹלְדוֹת.

פֵּרוֹת גְּדוֹלִים תְּלוּיִים

מֵעַנְפֵי עֵץ הַתַּפּוּז.

17 תגובות בנושא “[תפוזים]

  1. ליולדות יש תפוזים גדולים
    מהעץ, לזה הוא התכוון לדעתי
    או ששם יולדים תפוזים ברחבה

  2. שמע, כתבת הייקו טוב טוב
    אפילו חרוזים עשית

    ביקור אצל פרוקטולוג
    נפיחה בהתהוות
    פוסט מיותר
    אצלך באתר

    יענו מיותר- באתר מתחרז לך
    זה באמת טופ זה

  3. טוב לראות שאחת הדמויות של חנוך לוין ברחה החוצה.
    אתה הונגרי, או שאתה סתם מריח רע?

  4. תמחוק אותם (וגם אותי) גועל נפש. ההיקו כל כך יפה וצריך לקרוא תגובות כל כך דוחות.

  5. זה סוג של מרחב ציבורי בעיניי, כלומר הסמכויות שלי בו מוגבלות (גם אם טכנולוגית זה אפשרי). לפעמים (לא לעיתים קרובות לשמחתי) מה שקורה שם מצער אותי אבל לא הייתי רוצה להגביל את החרות במקום הזה, זה חלק מהדיאלוג שיש בו, מבחינתי, הרבה עניין.

  6. אני לא מסכימה בקשר לחרות או לסמכויות. גם אני היססתי בקשר למחיקה בהתחלה, אבל אני מרגישה שזו מין אחריות שלך כלפי הקוראים המשתמשים במרחב לא להניח לאנשים לזהם אותו. סוג החרות שאתה מדבר עליו נשמע כמו החרות הנאוליברלית של השוק החופשי – חרותם של הדורסנים לדרוס, ולא חרותם של האנשים הרוצים להתקיים בנעימות להתקיים בנעימות במרחב. ושוב אנחנו מוצאים את עצמינו משתמשות במילה "חרות" לסמן "אי התערבות" ומשאירים את המרחב הציבורי שלנו למי שמשתמש בו לצרכיו שלו, ולא לצרכי הקהילה.

  7. הקושי שלי הוא כפול:
    1. הגבלת המנעד האפשרי של התגובות. אם אני מתחיל לקבוע איך מותר ואיך אסור להגיב אני עלול להגיע למצב שיוכלו וירצו להגיב רק מגיבים שמתנסחים באופן ש"הולם" בעיני – מה שיסגור את הדלת בפני אפני ביטוי אחרים.
    2. הגבלת המנעד האפשרי שלי עצמי. זה נובע ישירות מן הנקודה הקודמת. בתור מי שמנהל לעיתים קרובות דיאלוג עם התגובות לא היתי רוצה להיות במקום בו אני מנהל דיאלוג רק עם מי שמדבר אתי באופנים שנוחים לי.

    מה את אומרת?

  8. אני חושבת שהסוד הוא להשתמש בשיפוטך, לא לצפות לאלגוריתם שיפתור את זה. האלגוריתם "אני לא מוחק כלום" הוא לא מספק בעיני. מאידך, ההחלטה שהדיאלוג הזה מעניין אותך, ושאתה מעדיף מרחב שבו יש מקום לתגובות אגרסיביות ודוחות כי אתה מרגיש שזה חלק מדיאלוג שאתה מתעניין בו, מסיבותיך שלך, מקובלת עלי. מצד שלישי, הרשה לי לציין שכשאני פתחתי את התגובות, מתוך כוונה לומר משהו על השיר, החוויה הייתה לא נעימה לי, ובמקום להגיב על השיר, שמאוד מצא חן בעיני, מצאתי את עצמי במקום שבו לי לא התחשק להיות חלק מהדיאלוג. ולסיכום: אי פעולה, או מה שנראה כאי קבלת החלטה גם היא קבלת החלטה, ולפעמים מה שפתוח לסוג מסויים של אנשים, סגור לאחרים. אוהבת והולכת לנמנם, מי.

  9. אני מצטרף בזאת למילי.
    הגעתי לכאן מ'חלל שירה' במטרה לראות את השיר בהקשרו (ואכן, כאן נוזפו לו שתי מילות כותרת) וגיליתי תגובות מתחכמות. אז נכון, הגבלתן באמצעות מחיקה היא מעשה דרסטי, אך גם השארתן יוצרת מצב שבו מגיבים אחרים יתקשו להגיב. היה לי מצב דומה אצלי בבלוג (זה היה מתמשך ולא רק על פוסט אחד) ואחרי תקופה ארוכה של הבלגה החלטתי למחוק – לא סוג מסוים של תגובות, אלא רק תגובות של מגיבה אחת, שעברה בעיני את הגבול שוב ושוב. מצד שני, אני מעריך את אורך הרוח שלך במצב הזה.

  10. אני מבין את הנקודה של שניכם בעניין הסביבה הלא נעימה שתגובות כאלה יוצרות, סביבה שעלולה לסגור דווקא לאנשים מסוימים את היכולת לדבר.
    כמו כל מצב מורכב נראה לי שמה שיש ביכולתנו לעשות הוא, כפי שאומרת מילי, לא לפתור אותו באלגוריתם אלא לכתר אותו במילים. לחשוף כמה שיותר מן המורכבות שלו ואז להניח להכל לחיות באחורי התודעה ובפעם הבאה לפעול איך שיראה הכי נכון באותו רגע.
    תודה רבה לשניכם על העזרה בחפירה. מועיל, וגם נעים, מאוד.

  11. שיר נפלא. הכובד של הפירות מורגש פיזית, ומספֵּר גם את הזמן שלפני הביקור במחלקת יולדות.

השאר תגובה