פינת הציטוט [קליטה-מבוקרת, אבידן]

"חשיבה דינאמית ויוצרת פתוחה תמיד לחדש ולבלתי-מוכר ומוכנה לקלוט אותו קליטה-מבוקרת. אלא שאני מבין קליטה-מבוקרת כקליטה, ולאחריה ביקורת – ולא בסדר הפוך. הצרה היא, שרוב האנשים מבינים בקליטה מבוקרת הליך הפוך – קודם בקר, ולאחר מכן – אם בכלל – קלוט. קודם בדוק את ניירותיה של התופעה החדשה, ורק לאחר מכן תחליט, אם אתה רוצה לתת לה אשרת מעבר אל תודעתך.

הליך הפוך זה הוא רמיה-עצמית, משום שכל בדיקה כזו של ניירת היא, עובדתית, בדיקה שניה. אנחנו קולטים תופעה, מאפשרים לה לחדור חדירה בלתי-מופרעת  אל תודעתנו, ולאחר מכן מצווים על משטרת-המכס החשיבתית שלנו לעצור אותה קרוב ככל האפשר לנמל התעופה, להעביר אותה בחזרה אל מעבר לגבול ולבדוק את מצב דרכונה ואשרתה."

[דוד אבידן, מתוך טור מרנין בשם "פעם גלר-תמיד גלר" שפורסם אי-שם בשנות השבעים באחד מגליונות להיטון. נדפס מחדש בגליון הראשון של "כתם – עיתון לשירה יומית"]

3 תגובות בנושא “פינת הציטוט [קליטה-מבוקרת, אבידן]

  1. שום דבר אינו יכול להקלט אצלנו מבלי שסט ערכים כלשהו יכיל אותו בראש ובראשונה. אנחנו מגייסים את כל הדעות הקדומות והקודמות שיש לנו מניסיון עבר על מנת לתפוס ולהכיל את הבלתי-מוכר. כלומר, להבין את הבלתי-מוכר על פי הקיים. מהבחינה הזו גם לא ייתכן איזה דבר שהוא בלתי-מוכר, ובטח ובטח שלא מפגש בלתי אמצעי עמו.

    ואולי אבידן מתכוון לדברים ברמה התיאורטית. שזוהי צורת קליטה שיש לשאוף אליה בלבד.

  2. לפעמים רק המחושים שלך נגעו בחדש ובלא מוכר ולאט הוא צריך לעבור את כל הדרך הארוכה של האיטיות של הזחל האיטי שלי וכאשר זה כבר בפנים בסופו המחושים שלי כבר פגשו חדשים חדשים שעושים את דרכם לסידור הבית מחדש על פיהם…וגם ישנו חדש ולא מוכר שנדמה שלא ראיתי אותו בכלל שיתוק ראיה מין "אין דבר כזה".

השאר תגובה